לאפרוח,
אני דוחה את כתיבת הסיפור הזה כבר כמה חודשים,רציתי שיהיה לו
סוף טוב... אבל נמאס לי לחכות.

זה התחיל קשה, תמיד האמנתי שעוברים דברים בחיים וזה הולך קשה
ואז הסוף יהיה טוב. ואם התחיל קשה אז לאט לאט יהיה יותר קל. יש
אנשים המאמינים שאם זה מתחיל קשה כנראה זה לא זה, וצריך לחתוך
לפני שזה מתחיל. אולי הם צודקים אבל לא נתתי להם להשפיע עלי.
התאהבנו מהר, הייתי בן הזוג המושלם. נתתי לה את כל החופש בעולם
ולא הגבלתי אותה לכלום. אני מאמין בחופש מוחלט. קשה לי לשים
גבולות. אני מאמין בכנות ויושר. היה לנו טוב ביחד, היינו הזוג
המושלם.
היא הייתה הכי יפה בעולם (לדעתי), עיניים כחולות (עדשות) שיער
בלונדיני (צבוע) שפתיים עבות ואף סולד (ניתוח... סתם...).
אפשר להגיד שאהבתי הכול, ואני בטוח שזה היה הדדי. הכול היה
ורוד, היינו יוצאים מבלים הרבה, נפגשים והיא גם הייתה בא לישון
אצלי הרבה (בעיקר באמצע שבוע וסוף שבוע). היינו מדברים שעות
בטלפון, למרות שהיינו שונים ומעולמות אחרים היינו מתאימים.
היה לנו את הסקס המושלם.
כל פעם שהיא הייתה באה אלי הייתי קונה לה שקית ענקית של
סוכריות גומי. זה מה שהיא הכי אוהבת בעולם. כמו ילדה קטנה
אוכלת שעות אותם. הייתי נהנה לראות אותה אוכלת לאט לאט את
הסוכריות. שקית שהאמנתי שתספיק לכמה ימים נגמרה בדקות. הכול
היה טוב, באמת, לא רבנו בכלל, הייתי מאהב טוב, נתתי את כל מה
שאני יודע.
ליום ההולדת ציירתי לה דיוקן עצמי מתמונה שהייתה לי שלה. יצא
ממש יפה ומסגרתי לה תמונה ענקית עם מיליון תמונות שלה. (היינו
מצטלמים הרבה במסיבות) כל תמונה יותר יפה מהשנייה. שתי מתנות
ממש מיוחדות שתלויות אצלה עד היום בחדר. היא קנתה לי מצעים עם
תמונות שלנו, ממש יפה. (יש בינינו הפרש של שבוע בין ימי
ההולדת) ממש כמו בסרטים. הייתה לי הרגשה טובה שזה הולך להחזיק
הקשר הזה. תכננו גם לעבור לגור ביחד בעתיד הקרוב. פשוט אהבת
חיי, קשה לתאר את זה במילים אבל הלב יודע הכי טוב בעולם.

אחרי חצי שנה זה נגמר. סתם ביום בהיר אחד היא החליטה שעבר לה,
שהיא רוצה להיות לבד. קשה לתאר את ההרגשה הזאת שהכול טוב ויום
אחד זה כבר לא מספיק. נפגעתי, נפגעתי קשה אפילו. לא עיכלתי את
זה, אבל החלטתי להלחם. לא לוותר על אהבה כזאת. אמרו לי תמיד
שהיא עוד ילדה ודברים כאלה יכולים לקרות. שבחורות אוהבות
ריגושים וריבים וכשהכול טוב משעממם להן מהר. אהבתי, באמת
שאהבתי. לפניה הייתי פרפר קטן שלא רוצה להתחייב לכלום. היו
באות והולכות כמו זבובים ורק אותה רציתי להשאיר לנצח. תמיד היא
אמרה לי שאני יותר מדי טוב בשבילה, שאף אחד לא יאהב אותה
כמוני, אבל זה לא הספיק.
בחודשים שאחרי זה היינו און ואוף מתראים ומדברים לפעמים, אבל
בשבילה זה כבר לא היה זה, ואני רק רציתי עוד קצת ממנה עוד טיפת
אהבה. היינו בבית מלון ביחד שלושה לילות, היה חלום. חשבתי
שאולי זה יגרום לה להבין כמה אני אוהב אותה וכמה טוב לנו ביחד.
אבל היא בשלה.
השיחות בינינו גרמו לריבים ומתחים והקשר רק הדרדר.
השיחות הכי טובות שלנו היו כשהיא הייתה שיכורה. הייתה מתקשרת
אלי שופכת את הלב, לא יכולתי לעמוד בפניה, אהבתי אותה כל כך.
אף אחד כבר לא נתן לנו צ'אנס, להלחם באהבה שלך לבד זה קשה.
"היא לא בשבילך", תמיד אמרו, "סתם עוד ילדה שאוכלת לך את
הלב".
באמת שנלחמתי על האהבה שלי אבל לבד זה קשה, צריך שניים לטנגו
אבל הצד השני היה קר כמו קרח.
היו פעמים רבות שוויתרתי. לא יכולתי יותר להתמודד עם זה, אבל
תמיד היא הייתה מתקשרת אלי פעם בשבוע לברר אם אני עדיין אוהב
אותה.

עברו שלושה חודשים מהפרדה ואני מתגעגע לפרטים הקטנים: ללילות
שלנו ביחד, שהיא שמה עלי את הראש, לשיחות הארוכות שלנו, לרגעים
האינטימיים, למסיבות והצחוקים, לעיניים הגדולות שלה והאף הקטן,
לשפתיים העבות ולחיוך הביישני, אבל הכי אני מתגעגע לסוכריות
גומי. לראות אותה מקבלת את השקית ממני היה שווה את הכול.
למרות הכול החבר החדש שלה לא אחר לבוא ואני עדין אוהב אותה כל
כך, והנה התחיל לו קשר חדש. (אני ידעתי גם עקב השיחות שלה איתי
באותו תקופה שהיא יצאה עם גברים אחרים, אבל אלה היו סתם מפגשים
משעמום). הוא בטח לא יודע לאן הוא נכנס אבל גם אני לא ידעתי.
היה ברור לי שהיא לא יכולה להיות לבד. בחורה כזאת אוהבת גבר.
יש בחורות שקשה להן להיות לבד הרבה זמן והיא הייתה אחת מהן.
כמובן שהיא עדכנה אותי בכל הפרטים ואני כבר בלי לב. הוא נאכל
מזמן. אנחנו כבר בקושי מדברים. אין טעם, אני לא מהגברים
שמציקים. נתתי את כולי וכנראה זה לא הספיק. היא באמת כבר לא
אוהבת אותי ולא רציתי להאמין או להקשיב.
לפני שבועיים היא נסעה עם ידידים לטבריה, לשישי-שבת בכינרת.
ואני כמו כל שישי במסיבה טובה בת"א. לא דיברנו כבר מעל
לשבועיים. ידעתי שזה סוף הסיפור. 12 בלילה, אני בדרך למסיבה.
הודעה מפתיעה: "תתקשר דחוף אני צריכה להגיד לך משהו" ואני לא
יודע מה לעשות, לענות לא לענות? לא דיברנו כבר שבועיים, מה היא
רוצה עכשיו? אולי היא זרקה כבר את הבן זונה?
התקשרתי. במסיבה לא הייתי. הייתי בחוץ, דיברנו איזה שלוש שעות,
אולי יותר. היא רצתה להגיד לי שהיא בכינרת עם ידידים ואחד
החברים הוציא שקית ענקית של סוכריות גומי והיא נזכרה בי והיא
מאוד מתגעגעת.
שלוש שעות אני יושב מחוץ למועדון, לא מעניין אותי כלום וכל מה
שאני הכי רוצה לשמוע כבר שלושה חודשים מתרחש בזה הרגע. היא
אפילו אמרה כמה פעמים שהיא אוהבת אותי במהלך השיחה.
קבענו להיפגש ביום ראשון בשש וחצי בת"א, במקום הקבוע שלנו, ישר
אחרי העבודה שלה ושבאמצע השבוע כנראה רביעי היא תבוא לישון
אצלי כמו פעם.
הייתה שיחה מאוד מרגשת והלב מתמלא מחדש, מאמין ומחכה כבר ליום
ראשון אחרי הצהריים. בסוף השיחה קבענו שהיא תתקשר אלי ביום שבת
בסביבות אחת בצהריים, אמרנו לילה טוב וסיימנו את השיחה.
התעוררתי בערך בשתיים בצהריים ביום שבת, כמובן שהיא לא התקשרה,
חיכיתי עד ארבע בערך ושלחתי לה הודעה. היא ענתה לי שהיא לא
רוצה לדבר איתי כרגע. כמובן שהייתי בשוק. התקשרתי, לא ידעתי מה
נפל עלי, הכול היה מושלם אתמול. היא אמרה לי שהכול היה סתם
ושהיא הייתה שיכורה והיה טוב לה שלא דיברנו תקופה ושממש טוב לה
עם החבר החדש ואני צריך לשכוח את השיחה שלנו ביום שישי.
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, חשבתי כבר שדיברתי אתמול עם
מישהי אחרת ושזה לא יכול לקרות. היא אמרה שהיא בדיוק בדרך חזרה
מטבריה הביתה והיא תתקשר אלי בערב.
היא לא התקשרה. אפילו לא חיכיתי לשיחה.

סוכריות גומי אני כבר לא אוכל, זה עושה לי הרגשה לא טובה.


                                                           
אבל עדין מתגעגע.