חייה קצרים ועגובים הם מדם
אודם גופה הואנש ברגשות בת אדם
אך למרות רכותה ופיתוי בשלותה
קרומה לא ינושך כאישה במיטה.

לא היא נבראה נקבים נקבים,
עת ישרוק לה ציפור ויחזרו חגבים
תסמיק, תחפש להסתיר העלווה,
בלי לדעת שאין בה סיבה לענווה.

בעבור איכרות בדרכן לשדות
במעלה חצאית היא תציץ בעגבות.
ירוקה מקנאה, תייחל בכאב
להיות רכה למישוש בידיו של אוהב.

כך דשנה ובשלה, תמתין בערוגה
במלפפון הזקוף תתבונן בערגה.
צמאה לאהבה, תנטור לממטרות,
בעוד ארנבים מתרבים וחצאיות מופשלות.

הסוף הוא אירוני, וטעם לו מר,
העגבנייה כן נושכה ודמה קצת ניגר:
מאוחדים על צלחת עגבנייה ומלפפון,
כבר לא בתאווה - רק בתיאבון.