[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סשה סמיט
/
לבד לצידך

הגלים הקטנים רצים אל רגליי כאילו עוד יוכלו להציל אותי מעצמי.
הרגליים העייפות ממשיכות בעקשנות ללכת לאורך החוף, ונדמה שאפשר
להמשיך כך לנצח. כמו שחשבתי שאפשר להמשיך איתך. אבל הרוחות
חשבו אחרת. החלומות נשברו, הדמעות הטביעו כל רצון לחזור אחורה.
קול עמוק מנסה להעיר אותי מתוך הסיוט, אבל אני מסרבת להקשיב
לו. זה יעבור לי, רק עוד שנייה איתך והכל יעבור...
בועטת במים, צועקת את הריאות החוצה, מקיאה כל שביב של געגוע.
היית האחד, היית שם לבד. ואני הייתי לבד לצידך. ופתאום הנטל
הזה כבד מנשוא, והעיניים שלך נראות אחרת היום. הידיים שלך זרות
היום. ואני רק רציתי מישהו מוכר שיחבק.
אם רק לא הייתי כל כך מסונוורת. איבדתי זמן כה רב. האכזבות
הישנות מציפות את הנפש, עד שאין בה כבר מקום. ואני מביטה
למעלה, אל השמיים המדהימים שלי. הם יבכו היום איתי. הרוח
הצוננת תחבק כל מילימטר בגופי, כמו שאתה לא ידעת לחבק. ואני
אתמזג עם המים, והמים יתמזגו עם המים שבי. נטבע אחד בתוך השני,
ומחר כשאתעורר עם כאב ראש פנייך לא יהיו מול עיניי יותר.
מיהרתי כל כך לברוח, אבל איבדתי את ליבי בדרך והוא לא סתם
נכווה. הוא נשרף עד שהאפר התפזר ברוח הקרירה. אתה כנראה לא
מצטער על כלום. ואני מצטערת על כל כך הרבה. הספקות על נאמנות,
ההיסוסים האם לבטוח בך או לא. הראש תהה על מה שהלב ידע כבר
מזמן. ואני נפלתי עמוק כל כך.
הטיפות הקטנות שנופלות על האדמה שציפתה להן זמן רב כל כך. אני
מתעוררת מהגשם הראשון השנה. הירוק שבחוץ מרמז שהגיע הזמן
לסלוח. האפור שבעיניי לא בטוח שהוא מוכן. והחום של עינייך דהה
מזמן. הזיכרון מתחיל למחוק מעט את דמותך. אני מנסה לאמץ את
עצמי, להזכר איך התרגשתי, אבל הרגש איננו כבר מזמן. אולי הגיע
הזמן להמשיך קדימה, ולהפסיק להביט לאחור. אולי זה יעבור לי,
ואולי יום אחד אני אשכח את שמך, וזה כבר לא ממש ישנה.
תמיד היית שובר לבבות. הצלחת לשבור גם את שלי. אבל אני לא
מצטערת על כך. אני חושבת שלא התכוונת. כמו שאני לא התכוונתי
להתאהב בך. זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון, אני לא זוכרת איך זה
קרה. יום אחד גיליתי שטוב לי איתך. כמו שיום אחד גילית שבודד
לך איתי. ואולי אז כבר היה מאוחר מדי לתקן. והגלים שלרגליי
לוחשים לי להמשיך ללכת ולא לוותר. עקשנות משתלמת, הם אומרים.
ואני מקשיבה להם, וממשיכה לעייף את רגליי בחול הרך. אולי יום
אחד ארגיש כל כך טוב גם על אדמה מוצקה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין לי מה
לחדש!
סלוגן זה סלוגן
זה
סלוגן זה סלוגן
זה
סלוגן זה סלוגן
זה
סלוגן זה סלוגן
זה
סלוגן זה?????
זה!!!!!!!!!!!




שאול מהמוסד,
בסלוגן לדוגמא!


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/2/09 5:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סשה סמיט

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה