טיפה תלויה על הפייה
אוחזת בכל כוחה
אוחזת ולא מרפה
למרות שהברז סגור כבר דקה
מתנדנדת, מתנדנדת
התקווה בה בוערת
מה קטנה היא הטיפה
וכוחה כסערה
לא תראה עוד את חברותיה
יודעת היא כי לא תרקוד עוד
עם אחיותיה הטיפות
יודעת כי סופה הוא לנדוד
מברז לברז
מביוב לביוב
תמיד חיי טומאה חוסר שייכות וערבוב
הכיור פורס ידיו מתחת
מחייך אל הטיפה הרועדת
והיא עוד לא יודעת נחת
לא רוצה היא לפול
אל חיי בלבול ושאול

נופלת אני ברגע בודד
עייני עצומות וגופי רועד
נופלת אל הטיפות שנפלו לפניי
התחברו הן יחדיו לשלולית מסודרת
כל אחת ואחת מהן
איבדה את צורתה
דעו לכם כי לכל טיפה יחודה
ועוד מעט כבר לא יהיה לי שם
אני נושאת תפילה
אך בעוד שנייה... קולי כבר דומם
זהו, חייתי חיים ארוכים
מהשמיים מהעננים צנחתי
בחיוך אל החיים
טיילתי בין עצים הרים ונחלים
עד שאספוני אל מאגר המתים
ניצלו אותי! אך הענקתי חיים...
מותי לא היה לשווא
לא רוצה תודות או תנחומים
היה לי תפקיד ומלאתי אותו בשליחות
מה יפים הם החיים כשיש להם מהות.