ישבנו שם. רק הן ואני. החברות שלי, הכי מתוקות בעולם. בנוסף
לזה שהן חמודות, הן גם משוגעות, אבל ממש טיפה. מי שממש משוגעת
זאת אני. אני גאה להיות משוגעת, זה הופך את החיים שלך
למעניינים ולא צפויים.  לפני כמה שנים החיים שלי היו כ"כ
משעמים, אבל כ"כ.

ישבנו לנו בקפה ג'ו, בגלל שטל הג'ירפה הזאת שיכנעה אותנו ללכת
לשם, למקום שאף אחד לא מכיר בשיט. ישבנו שם יעל עז ההרים, מאיה
רשל"צ, גלי טוסטעים שממזמן כבר לא טעימה ויש עליה עובש, טל
ג'ירפה ואני, קארן ערבייה מאגניבה לא באמת ערביה, אני אשכנזייה
כמעט מלאה.
ישבנו שם ודיברנו, דיבורים משעממים ביותר. לא משהו כ"כ מיוחד,
רק על כמה שאור זונה, שאנחנו שונאת את מירה, וכל מני דברים
משעממים וצהובים.
מה שבנות עושות (בדרך כלל).

מאיה וגלי הזמינו להן פסטה עם שמנת ופסטו מגעילה ודביקה שכזאת,
טל שתתה אייס, ואני ויעל ישבנו וצחקנו עליהן.

לבסוף, מאיה וגלי, כבר היו שבעות, נשאר להן הרבה שמנת ופסטו על
הפסטה המגעילה והדביקה. היה מאוד משעמם ולכן החלטנו לצאת
מכלינו ולקחנו בכפית את השמנת והפסטו, שנראו ירוקים כמו נזלת
של ילד שמן או אם תרצו, הג'אקט של האיש הצרפתי בלי השפם בסרט
"שפם" . לקחנו את הפסטו והשמנת ושפכנו על השולחן. לאחר מכן, טל
כבר לא היתה צמאה ולכן שפכה את האייס על השולחן. אם זה לא
הספיק, יעל ואני היינו צריכות להוסיף טיפה פלפל לחגיגה, לכן,
לקחנו את הפלפל ופיזרנו מעל היצירה (המובחרת יותר מהמונה ליזה)
ובסוף שילמנו והשארנו על המפית את מספר פלאפוננו למלצרים
(איננו כ"כ נואשות, הם פשוט היו כוסונים). חתמנו להן בשמותינו
והקדשנו להם ברכה נפלאה וגזעית (מנסות להיגמל מסלנג).

המלצרים אומנם לא חזרו אלינו, אבל, הם היו צריכים לנקות את
היצירה.
אנחנו, עמדנו למטה וצפינו בהם מנקים, ניסינו לא שלצחוק.
אך עד היום, אנחנו עצובות ובוכיות על שניקו את יצירת האומנות
הנעלה שלנו.
למזלנו, יום זה, הוסיף לנו נושאי שיחה נוספים לדסקס עליהם
למחרת, וחיינו כבר לא כ"כ משעממים.