לעיתים הגורל מאפשר לנו לעמוד בפני עוולות ופשעים שניצבים
מולנו. ברגעי בחינה אלו נמדדות כל תכונות אופיינו האמיתי
והטבעי. ברגעים אלו זה כמעט כאילו מישהו מביט בנו, מחכה
לתגובתנו ואומר - "הנה, נתון מצב לפניך, נתונה בידיך ההזדמנות
לשפר או לא, מה תעשה בנידון?" לצערי חדלתי להאמין בבני אדם
באופן מוחלט.
אני מאמינה שרובנו עומדים מול עוולות ואף שיש בידינו לתקנן אנו
מביטים מן הצד כצופים ותו לא. רובנו מביטים לרגע קט, מזדעזעים
ורגע לאחר מכן ממשיכים בחיינו כאילו דבר לא קרה. חלקנו לא
מפחדים להביט ויכולים לצפות, אך הרוב אוטם אוזניים ועוצם
עיניים, לא באמת מקשיב.
יחידי סגולה, האמיצים מבינינו מנסים לתקן את העוולות.
אנו חיים בעולם מעוות.
עולם בו הורים קוברים את בניהם.
עולם בו מתבצעים טבחים בעמים שלמים על רקע דתי, גזעי או אפילו
על אדמות. אדמות בלבד.
עולם בו בצד אחד של עיר רואים בית פאר עם משרתים ובצד השני של
העיר אנשים ישנים ברחוב.
עולם שבו "עולם מערבי" הפכה למילה נרדפת לפשע, סמים, אלכוהול,
פורענויות והפקרות.
עולם שמתיימר להיות ליברלי, אך במדינה הליברלית ביותר בעולם לא
רוצים נשיא שחור.
עולם שבו ילדים יודעים מה זה מוות לפני שיודעים לומר את המילה
"אבא".
אבל מה שהכי כואב שאיש לא מנסה לשנות את העולם המעוות הזה, את
העוולות הללו.

אם יש מישהו או משהו למעלה, סלח לנו על העוולות האלו, כי אני
יודעת שאני לא אסלח.

10.4.08