ישות נצחית / לשאלת הכאב |
מדמם את אדמת הארץ
היה אז הוא בגילי
שום צליל לא בקע מבין שפתיו.
השמים נשקו אז בכחול כהה
המבשר את חודש מאי
הלב החסיר פעימה של נצח
מבעד לזוג עיניים ירוקות.
הכאב הפך בחילה הפך לרעד
הרעד הזה מסמא את התחושה
כנפיים כהות למסלול הארץ
אני שוכח כול פעם ליראות מחדש.
טקסי מצבות לנוודים ללא שם
על פני הארץ המובטחת
אני שוכח לזכור פרצופים בחיי
השמות הם רק אד חולף על פני המים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|