ליבי דו / על הקרקע הפרטית שלי |
כשיש בה רק קו אחד
וזה מתחיל להבהב -
זה כמו קרקע שנשמטת
מתחת לרגליים לשלי.
זה כמו ילד בשואה
זו כמעט אותה תחושה של החמצה שהרגשתי
כשיצאתי מעוד מסיבה;
ההבטחה שנמוגה,
ועוד חור קטן בלב
עוד תהום שאי אפשר לחצות
ואולי יכולתי להינצל.
גם בלילה, גם ביום, שוב על אוטובוס אינסופי לעוד יעד לא
משמעותי
בתנוחה הרגילה, בשורה השמאלית, ליד החלון,
בכיסא הכי קרוב לדלת אני יכולה
סוף סוף
לצאת מהמחבוא
ולהרגיש את הרגליים שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|