ניסיון לכתוב (שיר שלא צלח)

רציתי לכתוב את תולדות חיי
המין שלי
ולא היה לי את האומץ הנדרש
(להחשף)
גם לא ידעתי מאיפה להתחיל
עם זה דווקא עכשיו
כשגמרתי

רציתי לכתוב פתיחה כמו:
"בראשית היה תהו ובהו"
אבל זה נראה לי דרמטי מדי
וגם

רציתי להגיד הכל
ככה ישר בפנים,
שהסתובבתי בזמנו
בחוגים שלא היו
חוגי בית
ולא השתכנעתי,
שזו לא הייתי אני
היה זה אפי
הבוגדני שלא הבחין
בין אוויר הרים לבין
מחנק

רציתי לומר שידעתי
לבלוע את מה שהיה
צריך
ושחייכתי אחר כך
וביקשתי תוספת
סיכון
ששמחתי תמיד להעניק
לעצמי
על כל פעולה התנדבותית
התאבדותית
בה נקטתי
מתוך יוזמה
עצמאית

וככל שרציתי לא
הצלחתי להגיע
לשורה תחתונה
אחת מזוקקת
שתסביר מדוע אני כל כך
נזקקת כשזה מגיע אליך
זה לא מגיע
לי

מתוך שיחות עם איתן

"ההתעוררות של הביטחון באה לידי ביטוי בזה
שהתחלתי לדמיין אותך שוכבת עם אנשים אחרים
וזה הפריע
לי"

"ובכן,
אני לא פנטזיה
שדינה להתנפץ
אולי רק
טרמפולינה
שמשתמשים בה
הפוך"

לעשות איתך

הכל נבלם ונעצר על קצה
הלשון האוחזת
את החיים
ואת המוות
בידה המושטת
ומטלטלת
אותנו בין הקצוות החדים
את החידות שאין
לנו עבורן תשובה
חד-משמעית

(תישאר עד הבוקר
או עד שאחליט
מה לעשות בך
ואיתך
ואיתי)

רכבת אחרונה (שיר נוסטלגי)

הרכבת האחרונה לחיפה
יוצאת עכשיו
בלעדיך
נעצרת מול אינך
ברציף ההומה
חיילת זהובת שיער
תתיישב בקרוב
מול אין דמותך
ותפעיל את נגן המוסיקה שלה
בעוצמה שתאפשר גם לך
לשמוע את השיר
האהוב עליי מתנגן
על אין פניך
יתפשט חיוך שיתבייש מעט
בעצמו

אני אתעורר לצידך
גם הבוקר