אז הכל תלוי בי עכשיו הא?
אין מי שיחליט ויקבע
אין מי שיציל במקרה ואטעה
הכל תלוי בי!
אלו החיים שלי. ההחלטות שלי. החישובים שלי.
הכאב שלי...

וזה לא כזה עצוב,
זה רק קצת מפחיד
יש בזה אפילו קצת אקשן ואנדרנלין
ויש בזה גם סוג של הפתעה
ותהיות
וקושי להחליט

וזה לא כזה עצוב.
ואני לא אתחיל לבכות
או להיבהל יותר מידיי
כי הכל מסתדר בסוף לא?
וזה מרגיש אחרת
כאילו אני אדם לעצמו עכשיו
ואפשר להתייעץ
ואפשר לשאול
אבל אף אחד לא יכריח
ולא יאמר שהוא הכי צודק
ואף אחד לא יכפה
ולא יכעס... אני מאמינה.
הם רק יכולים לייעץ
ולהגיד דיעה
אבל אף אחד לא יחליט בשבילי
רק אני.

ותמיד רצינו שלא יתערבו לנו
ותמיד רצינו להחליט לבד
אז למה זה כל כך קשה לעשות החלטות
מרגיש כמו לשחות לבד
בתוך ים ענק
כשאתה רק מתרגל למים
ועוד לא בטוח אין מזיזים את הידיים והרגליים
וקצת מעייף בשלב מסויים
במיוחד כשהחוף ממש מטושטש
ואתה לא יודע כמה זמן נשאר לך
ואתה לא בטוח שתגיע בכלל
אתה רק מאמין שזה יקרה
כי זה חייב לקרות
הכל הרי מסתדר בסוף

אז אין מה לפחד
וזה לא עצוב בכלל
זה אפילו מרגש
רק צריך לא לפחד
לא לפחד
לא לפחד

אני לא מפחדת.