מזאצ'ו ביק / עם שחר |
אני נרגע ונותן לג'ף באקלי לספר לי מה כואב לו.
שחר מכבה את המוזיקה ומתחילה לדבר איתי על כל מה שכואב לה.
לא אכפת לי,
היא גם ככה המוזיקה שלי.
איש שהוא פסנתר אמר לי שלא הכל שחור ולבן
ויש בי פעמים של געגוע.
לא אגיד שאין.
אבל אני תמיד מקפיד לזכור שהיא בדיוק כמו דשא,
נעימה רק מרחוק.
"תחת שמי ים התיכון"
אני רואה נערה
והיא רואה אותי.
אבל,
היא
לא רואה
אותי,
כמו
שאני,
רואה
אותה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|