אדם אדם שונה בדעתו ואם הייתה דעה אחידה אחוזי הטירוף היו
משתלטים וכשלא מסכימים צועקים.
ומי שלא חפץ באדם מקירבו, האדם ילך ואף לחפש את עצמו.
אף שמצא ואף שיודע, דבר זה אינו מספיק טוב לאספסופיו, או ליתר
דיוק יעשה סדר בראשו שכן מרגיש כי נשתבשה דעתו מעליו אם ימשיך
בטירוף אשר נקרא משפחה.

עצביו מתמוטטים והוא אינו אדון לעצמו, אך מה שכן זכאי הוא
לחופש ולפרטיות שלו. נושם עמוק מנסה להחזיר את עצביו למקומם
ולהפסיק את תנועות הרטט ורעד הגוף שמוחו מכתיב לו.
הגיונו הינו בכיוון אחר משאר בני האדם ולבני האדם עצמה יש
חשיבה ודעה שונה כפי שציינתי דבר מה זה לפני כן.
כל אחד ימצא את דרכו וילך בה בצעדים שיכתיב לעצמו ויקשיב
לאותות מאלוהים בתקווה למצוא בסוף הדרך את אושרו הטמון
והמיסתורי. אך לפי הבנתי ואולי הבנתי אינה מספיקה אושר מתקיים
בתנאים מסויימים, מתקיים בתנאים בו הסביבה הסובבת את האדם
צריכה "לאשר" לו אושר זה, וכאשר מדחיקים באושרו הופכים את
אוצרו של האדם לשום דבר בעל ערך, הופכים אותו לעפר, למשהו
ריקני וחסר תוכן.
כאן האושר נפגע שהוא אינו מותר על הסובבים אותו, אלא הוא עוד
סתם מילה באוויר.
ואולי האדם ימצא את דרכו? והאם האושר עודנו בגדר אפשר?
כשימצא את תחביב הריקנות שלו שימלאו ימצא אותו ובכך אני
בטוחה.
חולשתו של האדם שנהפכה לצחוקם וללעגו, נבזי מצידם, בעלי הכח,
בעלי הרע, "בעלי התבונה הטהורה" השתטו ברגשותיו.
זה לא הוא צדק וזהו אינו דבר הוגן

זוהי נפשו הנרקבת לשמה...