נולדת בדרך לחורף
זה היה יום רגיל, סגרירי למדי
רק הקרח נסדק לו פתאום
והרוח געשה, כנמר בכלוב ללא פתח

לא אהבת במיוחד את ימי האביב
כי ישבת לבד על ספסל מתכת ישן
ומחוסר בררה יצרת עולמות חרוזים
שנפלו ישר על הדשא הירוק ונקברו באדמה

כל הקיץ פחדת נורא מהסתיו המתקרב
ולא פלא, כי למרות הקשת בענן שהאירה לך את הדרך
כבר הגיעו לאופק הדמויות בשחור
שדאגו להפיל את העלים הבלויים מהעצים מסביבך

לא זכית להגיע לפסגת ההר
אך השחף במרומי השמים לחש לי
על ליל נטול הכוכבים, בו תמיד יחכה איש השלג
שיכתוב עליך שיר אחד אחרון.