מאז חשבתי לעזוב את בית ההורים, לא הפסקתי לחפש בית חדש. מקום
משלי להניח בו את הראש לכמה דקות, לבשל בו, לדבר אל קירות
שסוף-סוף מבינים אותי. לשפץ את המרפסת ולסדר את הריהוט, לתת
קצת מעצמי בשביל משהו שחשוב לי. מבינים?

התייעצתי עם החברים ולכולם היו עצות אחרות. שלושה חדרים ומטבח
מודרני, שני חדרים אבל עם נוף לים, שירותים גדולים על חשבון
אספקת מים חמים לא סדירה. אתה מגיע לדירה והבעלים מקשקשים על
'הבריזה שנושבת מהחלון המערבי'. אני תוהה איך היתרונות יכולים
להיות שונים, אבל החסרונות תמיד אותם חסרונות.

כבר הסתובבתי כבר ברוב השכונות המרכזיות שמיועדות לצעירים.
ראיתי כל-כך הרבה דירות שאמת המידה שלי לאחת איכותית קצת
נפגעה. אני כבר לא בטוח מה 'באמת' כדאי לרכוש, איפה עדיף לשכור
לכמה חודשים, ולמה בכלל דווקא עדיף ליד האוניברסיטה אם יש שם
כל-כך הרבה רעש כבר בשבע וחצי בבוקר?

לא האמנתי כשמצאתי מקום פנוי ואיכותי. השכירות לא גבוהה ואף כי
היא קצת רחוקה מהמרכז, היא עדיין ממוקמת בסביבה טובה. מיד
כשנכנסתי התמלאתי רוגע והועלה בי חיוך. הנסיעות הביתה קצת
יקשו, אבל מה זה בשביל בחור כמוני, עם רכב צמוד ומוטיבציה?

אל ההבנה הסופית שכנראה אשאר אצל ההורים הגעתי בדיוק ביום
חתימת חוזה השכירות. הטפסים כבר היו מוכנים וסבא שלי העו'ד
הגיע כדי למנוע אי-אלו תחמונים מצד המתווך. מבט חטוף על דלת
הכניסה שינה את דעתי, אז פשוט הסתובבתי והלכתי משם.

עד הודעה חדשה, אני ישן בבתי מלון.