טל גבעון-קרלינסקי / לוליינות |
תהום פעורה מתחתיי מצפה.
אני פוסעת פסיעות קטנות ומדודות
על ההבטחה הלא ממומשת של הקרקע הבטוחה.
מאחוריי הנחתי זה מכבר,
מקום מבטחים
ומנגד חוף לא מוכר,
מתעתע במרחקים.
בכל פסיעה אני מתקרבת,
בכל פסיעה, נדמה הוא מתרחק
ומה שנותר כרגע בעצם
הוא הצעד הבא
והשעון שמתקתק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|