שלום לך ילדי עדי
זאת אמא הכואבת
יושבת וכותבת,
רציתי לך לספר
איך בכל יום שעובר
אני מתגעגעת יותר,
וכמה שאנסה להיות גיבורה
החויה הצורבת בי נצורה,
עם הזיכרונות ועם החיוכים
אשר רק מעצימים את הגעגועים,
מנסה להתחמק מתחושת הכאב
אך עד כמה שאתנער, זה לא עוזב
ולמרות שמאוד רוצה לחיות
אני לא יודעת איך להיות.

ולכן אני פונה אליך, מלאך -
תבוא לבקר כדי שלא אשכח,
תזכיר לי כיצד זה באמת לחיות
כפי שידעת אתה להיות.
למרות שלהמשיך כבר נתת לי אישור
לי זה עדיין לא ברור.

תעזור לי לפתוח את ברז הדמעות
לשחרר את הכאב כדי שאוכל לאהוב,
מזמינה אני אותך אלי לחלומות
לרגעים קטנים של טוב.
כאילו שיזכירו לי שוב ושוב
מה הכי הכי חשוב.
בוא עזור לי מלאכי
להיות בעולם הזה כדרכי
להיות אמא, להיות אשה
אנא עדי, בבקשה
תן לי צחוקים
חן ריגושים
תן לי שוב טעימה מהחיים.

כל חייך הקצרים ידעת להנות
לא הפריעו לך אחרים
בשלך להיות,
תמיד חייכת ואהבת את כולם
מורשת חשובה השארת לי בזה העולם.

אז עכשיו עדי, אני הולכת
את דרכי האר באורך,
פתח לי את שערי התבונה
לחיות מתוך שמחה.
אני אימך לנצח
אוהבת גם אותך.