נכנסתי לזירה
אחרי הולך בחשש איזה מתלמד חדש. גם אני הייתי כזה לפני 18
שנה.
הסתכלתי סביבי, הקצין החוקר עצר אותי בפתאומיות, כולם חייבים
להיכנס? הוא שאל, אנחנו  צוות  אמרתי. המתלמד חייך והרצין
מיד בחזרה.  חשוב שהילד יראה את זה מחר מחרתיים הוא יהיה שם
לבד.
מבט אחד בדירה אמר לי הכל. היא שכבה שם פנים מטה. הרבה דקירות
בגב, תכף אני אבדוק בטח יש גם כמה בחזה. בטח בחזה הוא דקר
קודם. בטוח הוא. כשהזירה נראת ככה, הפוכה, מלאה בדם הרבה
דקירות והאשה שוכבת על הפנים זה יכול להיות רק דבר אחד - פשע
תשוקה. ככה המרצה שהיה לי לרפואה משפטית קרא לזה.
אני עומד כאן בתוך כל הדם הזה ואי אפשר לטעות הוא כעס ולא סתם,
זה משהו שהתבשל הרבה זמן. מחר יצטטו את השכנים שאומרים "הכתובת
הייתה על הקיר" משפט יפה... חבל שהוא לא הציל אף אחת עדיין.
הרופא החליט שהיא מספיק מתה בשבילו וירד למלא את תעודת הפטירה.
החוקר שוב ביקש שנזדרז ונצא אנחנו מחבלים בראיות. כאילו שמורכב
מדי להבין מה היה כשילדה בת 12 מתקשרת למוקד שלנו וצועקת אבא
הרג את אמא. היא לא תשקר והזירה כאן כדי לתמוך בה. יצאתי משם
הובלתי אחריי את הילד. פעם ראשונה שלו בזירת רצח ולי אין זין
להיות הפסיכולוגית שלו. שיתמודד... כמוני. אני כבר 18 שנה
מסתכל על גופות מתות, גופות חצי מתות וגופות שימותו מתישהו.
אצלי כולם מתים. כי אנשים חיים אפשר לאבד. אדם מת -  אי אפשר.
דיי!  נשבר הזין מהנרצחות האלה! מכל הדם הזה!
(מדליק סיגריה ומתיישב).
היום זה קשה במיוחד.(מוזיקה מרגשת מתחילה להישמע. העוצמה
מתגברת מרגע לרגע) מה הוא הדליק ת'רדיו הדפוק? אני לא רוצה
לשמוע את השיר הזה עכשיו.
גם ככה הגרון שלי חנוק ובוער. אסור לאבד ת'פאסון, הילד מסתכל
על כל תנועה שלי. הוא צריך ללמוד, להישאר חזק, להיות גבר. שלא
יתחיל לחשוב שהוא איזה אפרסק וירצה לקלף את עצמו, כמו כמה
ילדים ששלחו אלי בעבר.
קח שוטר'וס (מושיט מעטפה לאויר) כל מה שאתם צריכים נמצא פה. גם
החיוב על שם הנרצחת.
(משליך את הסיגריה רחוק ממנו בתנועה חדה ומסתובב כשגבו אל
הקהל).
בוא ילד,
נוסעים
יש עוד חיים להציל היום.