לנשיקות יש כל מיני צורות. כן כן, צורות. מה פתאום צורות?
לנשיקה של חבר טוב, לדוגמא, יש צורה של כוכב. כזה כמו הכוכבים
מזהב עם החמישה צ'ופצ'יקים שמדביקים לילד בגן על החולצה כשהוא
מתנהג יפה. גם לנשיקה של חברה טובה יש צורה של כוכב, אבל כוכב
אחר, כזה עם שישה צ'ופצ'יקים. יש הבדל. באמת יש הבדל. הבדל של
צ'ופצ'יק!
נכון, הבדל נורא קטן, אבל כזה שמשנה הכל. ההבדל בין חבר טוב,
לחברה טובה.
גם לנשיקה של אמא יש צורה. צורה של עיגול. לא אליפסה, עיגול.
רגיל כזה פשוט, אבל נורא יפה, זוהר. עיגול כזה שנורא בא לך
להמשיך להסתכל עליו המון זמן.
לנשיקה של דודה, כזאת שמשאירה תמיד יותר מדי אודם על הלחי, יש
צורה של ריבוע. חד כזה עם פינות שדוקרות. צורה נורא קשה
ומוזרה. נשיקה של דודה, אף אחד לר אוהב לקבל. כי הפינות של
הריבוע נורא דוקרות בלחי.
רק לנשיקה של אהוב, יש צורה נורא רגילה, צורה של שפתיים. דווקא
שפתיים. לא לב, שפתיים. מוזר, דווקא נורא רציתי נשיקה בצורת
לב.