מחמל שלי
אתמול אמרת לי שאתה שמח לדעת שאתה לא מאמלל אותי. זה לא בדיוק
נכון. אני מתחיל להרגיש אומלל. אני מניח שעכשיו אני מרגיש כמוך
( אתה כול הזמן אומר לי שחרא לך). אני יודע שאני צריך לעבור את
התהליך הזה, את הכאב הזה, ולכן אני "מקבל" עלי את האומללות
הזאת כחלק מתהליך שאני חייב לעבור וחייב להשלים על מנת להתגבר
עליך.
כשבאתי אליך לספר לך על בן (ההוא מהאטרף) בעצם הנחתי את הלבנה
הראשונה שלי בתהליך ארוך ארוך שעוד נכון לי להשלים עם העובדה
שנפרדנו. אמא שלך פעם אמרה לי (ובאופן אירוני בהקשר של אמא שלי
דווקא) שלאבד מישהו תמיד זה תהליך של אובדן והתאבלות. תהליכים
אלו מורכבים מכמה חלקים - הראשון הוא ההדחקה - אני מניח שבאותה
שיחה, באותו יום שישי, הסתיים השלב הזה. אני יודע את זה כי אני
כבר לא "חולם" שתבוא ותגיד שטעית בהחלטה שלך לסיים את הזוגיות
שהייתה בינינו. עד היום אני לא מבין מה היה הדבר שמנע ממך
לחוות טת הזוגיות שהייתה ביננו כדבר הכי טוב שקרה לך אי פעם.
אני יודע שלפחות כך אני חווויתי אותה. אני לא מחכה יותר שתגיד
שאתה רוצה לחזור. אתה לא מודע כלל כמה קשה לי לכבות את הלהבה
הענקית שהחלה לבעור בי בגללך כבר מהפגישה הראשונה, אז ב-
stardust בירושלים. כמה קשה לכבות את אותה להבה אדירה שבערה
הודות לחוזקות שהיא עזרה לי לגלות בעצמי ולמקומות הנהדרים שהיא
לקחה אותי אליהם, להבה שהובילה אותי לקבל את עצמי באופן סופי,
בלי להתבייש במה שאני ולצאת מהארון המקולל והצפוף שהייתי קבור
בו כול חיי. להבה שבזכותה אני מי שאני היום.
כרגע, אני מקווה ש"טיפסתי" לשלב הבא והוא כעס. אבל אני לא יכול
לכעוס עליך ואין לי דברים רעים להגיד עליך או לך. היית ואתה
עדיין דמות אהובה מידי. אבל לפעמים, לרגעים קצרים, אני כועס
עליך. ההחלטה שלך מובילה אותי למחשבה שאולי לא הערכת אותי
נכון, שלא ידעת שאתה יכול להעניק הרבה יותר קרדיט ליכולות שלי
ולמה אני מוכן לעשות למען אותה להבה, למענך!!!. לא ידעת כי אני
מוכן לעשות כול כך הרבה בשביל להמשיך ולחיות בתקופה המאושרת
בחיי בזכות הזוגיות שהייתה ביננו. אני מניח שזו גם הייתה
ה"טעות" שלי לאורך כול התקופה. הייתי עסוק מידי באושר שלי ולא
באושר של שנינו. אני חושב שבהחלטה שלך הוכחת כי טעית בקביעה
שלך כי אתה מכיר אותי מצויין, אני עדיין מאמין כי גם אחרי
שנתיים ושלושה חודשים אתה עדיין לא מכיר את כולי או לכל הפחות
עדיין לא מספיק טוב. טענתי זאת באוזניך ואמרת שזה לא נכון. כמו
אז, אני מאמין לך. הבנתי היום שהמרכיב הכי חשוב בזוגיות-
תקשורת לא "עבדה" נכון ביננו ולא סייעה לשמר את הזוגיות כפי
שהיא אמורה לעשות. אני כועס עליך כי עד היום אני לא מבין מדוע
לא בחרת לתת לזה עוד צ'אנס. אם תשאל את מיטב בעלי המקצוע
בתחום, כולם יסכימו כי תקשורת היא דבר שניתן לעבוד עליה, לשפר
אותה ולהשתמש בה לטובתך ובטח שלטובתינו. היא אינה אמורה להוות
מכשול כמו שהיא הייתה במערכת היחסים שלנו, אלא ככלי עבודה
המתפקד בשירות הזוגיות. תקשורת אמורה לסייע ובמקרה שלנו היא
הרסה והחריבה. אני מתאר לעצמי כי הרבה פעמים הבנתי אותך באופן
שאתה לא התכוונת כלל וטעיתי בפרוש הדברים והגבתי באופן שלא היה
נראה לך הגיוני. היום אני מבין שאחת הסיבות לכך שהתקשורת לא
"עבדה" בגלל שלא ידעת לכוון אותי לכוונה שלך באופן שאני
אבין.אני מבין ויודע כי גם לי יש חלק לא קטן בחוסר התפקוד של
התקשורת ביננו וגם אני נהגתי כמוך.
אני מתגבר עליך ומנסה לתפוס את החוויה המפוקפקת הזאת בתור
שיעור שעלי ללמוד ואשמח אם תקח את התובנה שלי בתור "טיפ" ממני
לבן זוג הבא שיחליף אותי כי אני משתדל בכול מאודי להיות בן אדם
לומד. אנו כבני אדם לא ניחנו ביכולות טלפתיות, מה שמוביל
למסקנה הבלתי נמנעת כי בסופו של ויכוח, לא משנה מה אתה חושב או
מרגיש אלא מה בן הזוג מרגיש ומפרש ממך. אני לא כותב ומתנסח
מאיזה מקום "גבוה" ומתנשא אלא דווקא בתור האחד שהיה בצד השני
וזה הפריע לו. אני מבין עכשיו כי גם לך זה הפריע. לא עזרתי לך
לפרש, להבין ולהרגיש כי הגובה שאליו טיפסו הלהבות שלי בזמן
שכעסתי עליך לא משנות כהוא זה ממה שאני מרגיש כלפיך. לא הבנתי
אז שאתה לא מסוגל לסבול את העובדה שאני כועס עליך או שמישהו
אחר בעולם כועס עליך. ואז, למורת רוחך ועל כורחך נכנסת לעמדה
של "המבוגר האחראי" (כמו שאתה קורא לזה) כדי להרגיע אותי. למה
תמיד הכנסת את עצמך לאותה עמדה שאתה כול כך שונא?
על פי הפסיכולוגיה ההתנהגותית (גישה פסיכולוגית המושתתת על
עקרונות האילוף, ואני מאמין שיש משהו מן האמת כי תכל'ס במהות
שלנו אנחנו בסה"כ חיות אינטיליגנטיות ולכן עובדים ומתנהגים ע"פ
אותם עקרונות כמו החיות) כול פעם שבחרת "לפייס" אותי בעצם
חיזקת אותי "חיובית" ועודדת אותי לנהוג כך והענקת לי רישיון
ורשות "לבעור" כול פעם מחדש. העמדה הזאת שלך העניקה לי תחושת
ביטחון  שתמיד הריבים והמחלוקות ביננו תמיד יפתרו וששום נזק
ממשי לא יקרה. כמה טעיתי!!! איך לא ראיתי כי נגרם נזק אמיתי
וממשי מאין כמוהו? איך לא קראתי אותך "בין השורות" והבנתי לאן
הכדור שלג הזה מתגלגל? איך לא הרגשתי אותך מתלבט בשאלה האם אני
האיש שאתה רוצה לבלות את שארית ימי חייך איתו? איך לא ראיתי כי
משהו השתנה בכך וכי תחושת הביטחון שהייתה לי הינה שיקרית
ומעוותת. אבל שלא תחשוב שאותך אני מנקה מכול עוון- למה לא הגבת
כמו שנראה לך לנכון? למה אתה לא הראת לי מה אני גורם לך וכמה
אתה כועס עלי? למה לא מתחת את הגבול האדום שלך כשחציתי אותו?
עד היום אני מכיר רק ארבע מצבים שלך- כועס, מבואס, אוהב,
עצבני. אף פעם לא יכולתי לבנות סקלה עם מדרג של מה הכי מרגיז
ומשגע אותך ומה הכי פחות. לא שיתפת, לא דיברת, לא עיצבת, ולא
שינית, ולא טיפחת אותי להיות הבן זוג האידיאלי עבורך. שנינו לא
השכלנו לעשות את זה ולכן ה"אשמה" מתחלקת בין שנינו. מעולם לא
הייתה לי הזדמנות לעשות מיפוי כזה. היום אני מבין שיכולות
הבעירה שלי, הן באהבה והן בכעס יכולות לקלקל. את זה אני מבין
שעלי לשנות בעצמי. תאמין לי שאם אתה היית מגיע לאותו גובה
"להבות" כשלי, הן היו מורידות אותי מכול עץ שאי פעם טיפסתי
עליו בכול אחד ואחת מהוויכוחים והמחלוקות שלנו.  אני יודע שאני
צריך לעבוד על היכולת המחורבנת הזו שלי כדי שהמערכת היחסים
הבאה שלי (ואני מקווה שגם שלך) תהיה יותר מוצלחת.
אני רוצה להגיע לשלב הבא שאמור להיות אשמה. אני מקווה מאוד שגם
על שלב הזה אני אדלג. אני מבין, רואה ויודע שלא כול מה שאתה
מרגיש היום נובע ממני. המשבר שאתה עובר בתקופה האחרונה היה
מגיע איתי או בלעדי. אולי יתכן ואופי הזוגיות שהייתה ביננו
היתה הקטליזטור לזה ואולי כסוג של מראה עבורך? על הזוגיות
שהייתה ביננו (גם אם נגמרה) אתה יכול רק להודות משום שאם גם
אתה כמוני חושב שממשברים אפשר רק להיבנות, טוב מאוד שהמשבר
האישי שלך מתרחש בשלב הזה של החיים שלך, משום שבתקופה הנוכחית
של החיים שלנו ניתן לתקן כול החלטה קריטית מבלי לשלם מחיר גבוה
מידי. יתכן ובעתיד המחיר עבור החלטות יהיה גבוה מידי ועלול
לקשור אותך לזוגיות שאינך רוצה להיות חלק ממנה- תאר לך שזה היה
מגיע אחרי שהיינו מתחתנים, מאמצים/"יולדים" ילד? כמה קשה,
נוראי, עצוב וכמה בלתי הפיך זה היה יכול להיות.

אם רק הייתי יכול רוצה להגיע לשלב הבא והאחרון והוא של ההשלמה.
להבין לגמרי ובאופן מודע שככה זה צריך היה להיות, ושזה צודק
ושאני אוהב אותך באופן חברי ולא זוגי. ושבעצם הכול היה לטובה.
חלק מהכוחות להוביל את עצמי להכרה הזאת  אני שואב מתוך
ההתמודדות הנוכחית שלי. כמו שאמרתי לך לא מזמן, וכתשובת נגד
ל"תלונה" שלך שתמיד יש לי איזה "אישייו". כן! תמיד במצב הזה כי
אני בוחר להתמודד "חזיתית" עם ה"אישויים" שלי. אני בוחר להתעמת
איתם ופתרון שלהם אני מנסה למצוא נחמה, פיתוח אישי ועוצמה
נפשית. אבל, חלק מהכוחות הדרושים לי להתמודדות הזאת מגיעים
מכול מיני דברים מטופשים. אני מוצא סוג נחמה אבסורדית במכשף
הערבי (שאמא שלי הייתה אצלו כדי "לרפא" אותי), שבניגוד גמור
לכול מה שאני מאמין שקיים, הצליח לגרום לך לעזוב אותי, שאתה לא
באמת רצית אבל "כוחות" מאגיים גרמו לך לזרוק אותי. אתה יודע מה
הכי קשה לי? המחשבה שבאותה שיחה לא שקלת להציב בפני אופציה.
למה לא אמרת לי באותו מוצאי כיפור אומלל ומעצבן שאתה חושב על
פרידה ממני כי אני גורם לך להרגיש כל כך אומלל עד כדי כך שאתה
לא רוצה להמשיך את החיים המשותפים שהתחלנו לבנות ביחד? למה לא
נתת לי צ'אנס להראות לך למה אני מסוגל, כמה כוחות נפש יש לי
ואני כן יכול להשתנות. הבנתי כמה מפגר ויהיר הייתי באותה
התשובה שבחרתי לענות לך במוצאי כיפור שאני לא בגיל המתאים
להשתנות, שאני לא צריך להשתנות, לא חייב להשתנות ולא רוצה
להשתנות. איך לא הבנתי באותו חשבון נפש שעשיתי לעצמי באותו יום
בכיפור כי העבודה שלי עם אנשים מבוססת על דווקא על העקרון
ההפוך. הרי, אם אני לא אאמין שאני מסוגל לגרום לאנשים להשתנות
ושאנשים עצמם הם בעלי יכולת להשתנות אז העבודה שלי מאבדת את
משמעותה. לצערי, ואני מאמין שגם לצערך לא השכלתי להבין את זה
בזמן (כשהזוגיות שלנו עוד הייתה ממשית) ועל כך שנינו משלמים
מחיר. כמו שאמרתי לך באותה שיחה מקוללת - אותה אהבה שהייתה
ביננו (או לכול הפחות האהבה שאני הרגשתי) אינה טרוויילית.
פסגות האושר שהיא הובילה אותי אליהן היו מטורפות, הזויות,
נהדרות, נוראיות ונדירות בעוצמות שלהן. הצבת לבאים אחריך משימה
לא קלה כלל- להצליח לעורר אותי רגשית בעוצמות האלה ולהחזיר
אותי לשם. אני מקווה שאתבדה ואותו בן זוג עתידי אינו כול כך
נדיר כמוך. אני מייחל ליום שבוא אני אפגוש כבר את "המחליף"
שלך: את אותה אהבת חיי שתתקיים בזוגיות ביני ובינו עד יום
מותי. לצערי, נפצת עוד אמונה טיפשית שהאמנתי בה בכול מאודי
והיא  שהאהבה לבדה מספיקה לזוגיות מוצלחת. כול כך הייתי בטוח
בזה עד שלקחתי אותך כמובן מאליו וכחלק אינטגראלי מהחיים
העתידיים שלי, חלק מהחזון הגדול שלי. מסתבר שלא רק אהבה נחוצה
לזוגיות ממושכת, משכרת, נדירה. דרושים עוד דברי כמו למשל
תקשורת טובה.  אני מת לפגוש את הבחור שידיח אותך ממעמד "האפולו
שלי", מעמד שנועד לאל היווני שלי, לאותו אדם שאתפוס ככליל
השלמות, את האדם שאותו אכתיר ל"מלך" הפרטי שלי. אני מת לפגוש
את האדם שלעולם לא יעזוב אותי ושאיתו אוכל להביא ילדים ושאיתו
נוכל להגשים את החלום שלי ושלו בלהיות "אבאים". אני משווע
לפגוש את האחד שלא יתייאש ויבהל מהעקשנות המרתיעה של אימא שלי
מהנטייה המינית שלי ושל בן זוגי, ויהיה נוכח יחד איתי במעמד
שבו היא תקבל אותי ואותו בתור זוג לכול דבר ועניין. אני כול כך
זקוק לאחד שיהווה עבורי משענת כמו שאני אהווה משענת עבורו. אני
זקוק לאחד שלא יבקר באופן הרסני את הדרך שבה אני מנהל את חיי
אלא שיגרום לי להבין למה עדיפה דרך אחרת. אני מחפש את האחד
שיעריך ויקבל את הדרך שבה אני מקבל החלטות, פותר תסבוכות ומפלס
את דרכי בעולם בכיוון של הצלחה היסטרית ברמה האישית וכמובן
הכלכלית (על מנת להגשים את החזון שלי ול"הוליד" ילד מפונדקאית
אצטרך לגייס 100,000$ וזה המון כסף לגייס עד גיל 35). אני מחפש
את אחד שיקבל ויעריך את המדרוג של סולם הערכים שלי ( ורק שתדע
שככול שחשבתי על זה יותר הגעתי למסקנה כי הערכים שלי ושלך זהים
רק שהם באים בסדר שונה וכנראה שהסדר שלהם חשוב אבל, וזהו האבל
החשוב- השוני בסדר הערכים אינו קובע מי מוסרי יותר!!). אני
מחפש את האחד שיהיה בטוח בהצלחה שלי ואני אהיה בטוח בהצלחתו
שלו.

לקחתי יום חופש מהעבודה כדי לשבת ולגמור את העבודות הסמינריות
האחרונות לתואר. שמתי לי מוזיקה, ולמזלי שיר אחד של שלום חנוך
ואריק אינשטיין הושמע מהפלי-ליסט של המחשב (השיר תמיד היה על
המחשב אבל אף פעם לא יצא לי לשמוע או ששמעתי ולא הקדשתי לו
יותר מידי תשומת לב). אותו שיר עזר לי להבין בדיוק מה אני
מרגיש ולפקס את תמונת החיים שאני חי בה כרגע. באותה פעם ששמעתי
אותו הרגשתי כאילו השיר נכתב עבורי על מנת לעזור לי לעשות סדר
בבלאגן הריגשי ואומלל שהתחיל לפני יומיים. השלב שהיום אני יודע
שהיה שלב ההכחשה. אמרת לי לא פעם או ולא פעמיים שאתה רוצה לדעת
מה אני מרגיש וזו הסיבה שאני כותב לך כאן באטרף. כאן התחלנו את
הקשר וכאן גם אכתוב לך מילות פרידה. אני חושש שאולי תשנא אותי
על זה שאני מציק לך וכותב לך הכול ומספר לך הכול ואולי אתה
בעצם בכלל לא רוצה. אבל אני מבקש למען אותה אהבה שהפגנת
ושהרגשת כלפי פעם- אל תשנא אותי!  אני חייב לפרוק הכול כמו
באותה שיחה שסיפרתי לך הכול על בן (אותו בחור שאני יוצא איתו
עכשיו). אני חייב לכתוב לך את כול מה שעובר עלי, את כול מה
שאני מרגיש. כך אני מתרפא ומרפא את הלב השבור והמדמם שלי. כול
מכתב כזה, כול "הקאה" כזאת מקילה עלי את הסבל. כשאני כותב אני
חייב לעבד את הדברים, לחשוב ולארגן אותם בצורה קוהרנטית. כשאני
כותב אני חייב לעשות סדר בבלאגן שמתרוצץ לי בראש. ואני ארשה
לעצמי להיות זונה ואכתוב שרובו של הבלגאן הוא בגללך!! אני כל
כך מקווה שמחר אני לא אצטער על ההשתפכות הוורבאלית הזאת אבל
אני יודע שבטווח הארוך אני יודע שהיא חשובה ומיטיבה ותיתכן
שתעזור לי וגם לך באיזשהוא אופן.
וכמו שאמרתי לך עוד בהתחלה המשותפת של שנינו- אני נותן עד כמה
שאני מוכן לשלם. איתך אני מוכן להשלם הרבה מאוד .

תקרא את השיר הזה, כול מילה שלו מדוייקת (שיניתי קצת כינויי
גוף :)
עדיין אוהב אותך
ממני
האהוב שלך
זה גדול עלי


ביצוע: אריק איינשטיין ושלום חנוך
מילים: אריק איינשטיין
לחן: שלום חנוך


"אני אלך לישון רק כשאגמור לכתוב לך מה שיש לי על הלב
כשדיברנו ואמרתי לך מה שאמרתי לא הבנת אותי כל כך
אז אולי אם תקרא את זה כתוב תבין קצת יותר

כשאמרת לי שהכל נגמר אז שברת לי את הלב
אבל במחשבה שנייה אולי בכל זאת אתה צודק
ואין מה לעשות

זה גדול עלי
הסיפור הזה גדול עלי
אף פעם לא הייתי מי יודע מה חזק
אז מה אני אהיה עכשיו כשהפצצה נופלת
אל תרחם עלי זה לא ייתן לי שום דבר
יותר טוב בשבילי לצאת מיד לדרך
כי הלילה כבר הולך להיגמר
ואולי אתפוס לי אור ראשון

אני אלך לישון רק כשאגמור לכתוב לך
מה שיש לי על הלב"