בשיטפון שלי אין חוף.
הרים של גלים שלא מגלים
מתי זה יעבור
ואוכל לנשום
או לטבוע.

זה רק מחנק
שלוחץ
חזק
באמצע של הבטן.

בשיגעון שלי אין אנשים.
נשטפו בנחשולים של מכשולים
שעומדים לי בדרך
ומפריעים לי לבכות
או לשתוק.

הזיכרון שלי לא מת,
ואני כלום והוא עוד כאן
ואני כלום ואין לי
רגע להירגע
לנשום עמוק,
לנשום בשקט.

השיטפון שלי לא נח
לא מפסיד, לא מנצח.
ירדתי על ארבע,
ונכנעתי לפניו.
שרידים ממה שפעם
היה אני
לא נותנים לי ללכת,
לא נותנים לי לשכוח,
לא נותנים לך להיעלם.

העפר שלי
מתפזר.


10.04.07