נחל זורם, ברגלייך נוגע,
צליל חרישי של ניפוץ הגלים,
רוח ליטפה שיערך השופע,
אור לבנה את עורך כה הנעים.

את יחפה, מביטה עם הרוח
שם, לכיוון שאליו היא נושבה
שם התקוות, האגם המלוח
שמדמעות בכייתך פעם נקווה.

לא יזמרו, ואף לא ירננו
כל ציפורי יערות השממה
עד ששפתייך אישור יכוננו
לעצירת רעשי הדממה.

את שליטה, קיסרית וגברת,
נצר לשלוש אחיות הגורל
את מליטה, ואחר מסנוורת -
כן, גם האור לך שרת נאצל.

רוח נושבת ממך ואלייך
מים זורמים רק אחרי אישורך
זעה האש לפי צליל מילותייך
קדה הארץ תחתי עקבך.

יש בך מתום, במובן: "אין בך פגם,"
כליל השלמות כמו ילדך מתוכו,
נפש ורוח עשה גם כדגם
שהברוא הוא על פיו מוליכו.

קול שירתך הוא מכחיל הרקיע
קול בכייתך - מאפיר העבים
קול קריאתך את השחר מפציע
ארץ וים בך מתנים אהבים.

אל תעזבינו, בדד אל תיטושי
תני לנו צלם אותך לעבוד
אנא, המתיני, ולא, אל תבושי
אנו כמהים לדמותך עד מאוד.

אור ומקור ועזוז תקוותנו
ריח של קטורת לאף מתענג
אל נא תלכי, את תשובת תפילתנו
יד מלטפת לעם מתפנק.