מעיין אסודי / בוש |
הזורם בלי מחשבה
דוחק לזרוק לרכוש, ללא משים,
כאילו נעלם המחר, נמוג.
שקט בשפע המרכך חיי
ככרי פוך בם צערי שוקע,
דאגותיי מתרככות, מתחייכת נפשי.
בוש באהבתך הקורנת כשמש
רוחץ בה ללא מחשבה
ללא דאגת מחר, מתיזה סביבי
שם לא קיים עולם.
שקט באהבתך המסמאת חיי
לא אראה צרה סביבי
גופי רך נשמתי פושטת
עצמותי רכות ונמסות
מאבדות עצמן בעליצות
בתוך כרי עננים בם עצבוני התפוגג
לא יודע מחר,
אולי גם אין.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|