עלה אחד בודד נושר מהעץ,
נופל ברכות לא מתפוצץ,
נע ונד בעולם על גבי הרוח,
פוגש פרחים ואף דבורים,
אומר שלום צורב זיכרונות,
וכה מהר מחליף מקומות,
לפעמים נשאר יותר לעיתים פחות,
ככה זה כשתלויים ברוחות.

לדשא אין צורה של יחיד,
תמיד היה ותמיד יהיה ברבים,
לא מתנתק מהשורשים,
תמיד נמצא עם שאר הירוקים,
בסופות נשאר איתן,
ולא נכשל במבחן של הזמן.

ומה אני?
עלה בודד ברוח?
או אולי הדשא הגדול?
מה כולנו רוצים להיות?
כמה שאלות כמה מחשבות,
הנה מגיעה סופה חזקה,
כדי לתפוס מחסה לפני שאני...