אתה יושב וחושב,
חושב מדוע הזמן בוגד,
תוהה ומהרהר בראש,
מתחיל לחשוש,
מתחיל לשאול שאלות אבל מי יענה?
הזמן שלא עוצר ולא משתנה?
אתה עוצר בשביל,
יורד לנחל ולוגם מהמים,
לוקח אויר ומביט לשמים,
אז אתה יודע,
אז אתה מבין,
חוזר לשביל לצעוד,
רוצה לגלות עוד,
מנפח את הראש בתקוות,
משוכנע ששום דבר לא יכול להרוס,
אבל אז עוברת שנייה,
בדיוק שנייה אחת קטנה...
...שהופכת את הקערה,
אתה שוב מוצא את עצמך ליד הנחל,
שותה מהמים ושוב מביט לשמים,
אך הפעם הם לא כחולים,
הם לא מחייכים,
הם שחורים ומפחידים,
אתה לא מבין מה עשית,
חושב איפה טעית,
מסתכל על השעון,
מביט בזמן ומחכה,
למי את מחכה?
הפתרון נמצא אצלך,
אתה לא רואה אותו כדי שתאיר את דרכך.
כעת יש קשת בענן,
שוב הכל קורה בזמן,
חלפה לה סך הכל עוד שנייה,
גילת את כוחה,
איך היא הורסת עולמות,
ומטפחת תקוות. |