שלוש דפיקות בדלת. את מוציאה אותי מהמקלחת.
אני מקבל את פנייך, שערי עדיין נוטף, מגבת סביב מותניי.
עינינו נפגשות, סוליית נעלך פוגשת את קצה המגבת.
אני נשאר מולך עירום.
גופי מתקשה, ווילונות יורדים מעל עיניי. ההצגה נגמרה, אני אומר
לך בלב, אבל את בשלך, ממשיכה לעמוד.
את עוברת עם פנס בכל הפינות האפלות, ממספרת צעדים ומרימה אבנים
כאילו היו חתולים תועים.
ונותנת שמות לסמטאות חסרות שם.
אני מרגיש אותך שוברת שתיקה שנמשכה יותר מדי זמן ומודה לך על
הכנות.
שפתיי נחצות, אבל המילים לא יוצאות, רק פרפרים. אלו שחיכו רק
לך.
את ואני, מול דלת פתוחה. פנייך מוארים, שערי נוטף דמעות של
שמחה.
"כנסי" אני לוחש. אבל את כבר פה ואולי בכלל לא הלכת מעולם.
את בתוכי,
כמו שאני אף פעם לא אהיה בתוכך.