גל של שובבות,
גל של עצבות
מתעורר בי
אלייזה
כשאני שוב חושב על גופך העירום
מתנוסס מול פניי
מול שדה לאור יום.
חיוורון פתאומי וגיחוך צורמני
שוב עולה מגרוני
כשנזכר בך,
אלייזה.
רגליים ארוכות וגומות עמוקות
לא נותנות לי מנוח.
החזה המתפרץ, החיוך שקורץ
חילופי המגע אז מאחורי העץ.
הו,הו, הו...
אלייזה.
כשראיתי אותה שוב עולה מן הכפר,
שמלתה לבנה
שקופה מזיעה
אז מוחי העייף
שוב החל לדמיין
את אלייזה

אני שוב נמצא
על מיטתה של נסיכה
עם כריות נפוחות
וסדינים נקיים.
ניחוחות, כן,
ניחוחות משכרים
של אלפי אבירים.