"עוד משהו?" שאלה אותי המלצרית כשהניחה את הכוס על השולחן.
"לא תודה" השבתי. הרמתי את הכוס החמה ונשפתי עליה על מנת
לצננה. תוך כדי כך, הבטתי החוצה דרך החלון אל הרחוב. כל כך שקט
בשעה זו של הבוקר.
אז נכנס גבר לבית הקפה והתיישב בשולחן הצמוד לשלי.
המלצרית מיהרה לגשת אליו.
"תרצה משהו?"
"קפה בבקשה, הפוך עם שניים סוכר" הוא ענה בנחרצות של גבר שיודע
מה הוא רוצה. המלצרית רשמה בפנקסה ומיהרה לעבר הדלפק.
הפנתי את מבטי אליו רק לרגע קט, ונוכחתי כי הוא מביט לכיווני.
השפלתי את מבטי אל כוס הקפה שלי, מתקררת על השולחן, מעלה
אדים.
המלצרית הניחה את הכוס מולו בקרקוש החרסינות, ומיהרה להתרחק,
עסוקה בעינייניה.
עדיין חשתי את מבטו נח עליי, הרגשתי שנעשה לי חם. תהיתי אם זו
השמש מבעד לחלון או אדי הקפה המהביל. קיוויתי שלא מבחינים כי
אני מסמיקה.
לפתע שמעתי כיסא מוסט לאחור, וצעדים מתקרבים אל שולחני.
הבטתי למעלה, והנה הוא שם. לידי.
התנשמתי בכבדות.
"סליחה, את יכולה להעביר לי את הסוכר?"


נכתב בהשארת הציור "Sunlight in the Cafeteria" של Hopper
במסגרת תרגיל בשיעור "כתיבה יצירתית"
אפריל 2008