[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אגם ענקית
/
נשים בשמש

השמש מכה במדשאות בעוצמותיה הידועות. נערה גמלונית אחת, יושבת
כפופה ואוחזת צלחת חד פעמית מקופלת בין אצבעותיה. עיניה מחפשות
את פח האשפה. אין היא מוצאת אותו. אחת הנערות האחרות, גמלונית
אף היא, מפנה את תשומת לבה אל פח השלכה קרוב יחסית. הגמלונית
יותר מקימה את גופה, מתנוחת ישיבה משוכלת רגליים, בלי להזיז את
רגליה, מעלה. היא מנתרת אל הפח בקפיצות מעטות, אין היא עושה
דבר שאיננה מורגלת לו.

היא משליכה את צלחת הקלקר בלי להביט בה אל פח האשפה. הצלחת
נוחתת על צלחת אחרת, עליה שיירי מזון הנאכלים מהר על ידי
זבובים. הזבובים מנתרים לרגע ממקומם כשמושלכת הצלחת על ידי
הגמלונית. הם שבים למקומם ההכרחי על הצלחת כשמתרחקת הגמלונית
במהירות מפח האשפה, אל חיק חברותיה. חברותיה אינן ממתינות לה.
הן ממשיכות בשיחת חולין חשובה, הכרחית. היא מבקשת עדכון כשהיא
מתיישבת. אחת מהן מוסרת לה ברצון את הפרטים. דומה שמעולם לא
עזבה את החבורה היושבת על הדשא, הניזונה ממזון ביתי לא בריא,
נוסטלגי למחצה, מעייף. אף אחת מהן אינה מבשלת את ארוחותיה.
כולן גרות בבית הוריהן. שתיים מהן איבדו את אביהן לפני גיל
שתים עשרה. אחת מהן איבדה את אמה לפני שלושה חודשים, אולי
ארבעה.

השמש מבלבלת אותן. אין הן יכולות להביט האחת בפני האחרת משך
זמן רב. קרני השמש הנעה, מכריחות אותן לבחון את הצורה בה מונח
גופן על הדשא מדי כמה רגעים. הן משוחחות על עתידן. עתידן, הגם
שהוא מובטח במידת מה, הוא אי ודאות נוגסת, שהן מוכנות לעשות כל
דבר כדי להימנע ממנו. בקרוב יינשאו רבות מהן לגברים אלימים,
מוסווים, חרישיים במידה, שיאמללו אותן ללא היסוס בשנים הבלויות
שיחלפו בקלילות יחסית. הסבל שלהן יהיה שטחי, כך גם רגעיהן
הטובים יותר, תחושות האושר ההרמוני המעטות שהחיים ירשו להן.
לעולם לא יפרצו בסדרת צרחות כלפי פקיד ממשלתי זוטר. כל
ענייניהן יסודרו. אחוז מובטח מקרבן יירצח על ידי בני הזוג
שלהם. אף אחת מהן לא תופתע על ידי מעשה זה. קרובי המשפחה של
בני הזוג שלהן יאשימו אותן במעשה, אחר הכול.

הנערה הגמלונית לובשת גופייה צמודה, מכנסוני ריצה, אפודה דקה,
שיערה פזור בקפידה. עיניה מוסתרות בעדשות משקפי שמש כבירות,
משקפיה נבחרו בקפידה על ידי חברתה הטובה, חברתה שעשויה לשכב עם
בעלה העתידי, שעדיין איננו קיים, שאין היא יודעת לגביו דבר
כעת. חברתה הטובה יושבת קרוב אליה, ידיה אוחזות מקלות אכילה
מזרחיים הנעוצים כדי שני שליש בקופסת פלסטיק מערבית מרובעת,
מלאה עד חציה בתערובת מתובלת יתר על המידה של מזון מלכות סתמי,
פחמימה פשוטה כלשהי ומעט ירקות, כמה כופתאות בשר טעימות
במיוחד.

כל אחת מהן שכבה עם גבר לא מספק בשבוע האחרון. הרגלי המין שלהן
כבויים, אין הן מרשות לעצמן אפילו מידה זעירה של ביקורת נוקבת,
מדכאת, ממיתה, לגבי עצמן. הן יודעות את צורתן המדויקת של
פטמותיה של כל אחת מהיושבות בחברתן. גם את מידת המכנס. בתוך
תיקיהן, סדורים אוגדני דפים זולים, נטולי כריכות עור, לכולן
אותו מגוון עטים מתעתע, וותרני. אף אחת מהן אינה מסוגלת לנסח
מכתב רשמי כהלכה.  כל אחת מהן רעבה ומלאת תשוקה בלי לדעת זאת
באמת, לחלוטין.

שיערן הוא  האביזר הטוב ביותר שלהן. מרביתן מקפידות לטפל בו
אחת ליומיים בצורה יסודית. לכולן ריח גוף מלאכותי של פרחים.
ריח הפרחים הנודף מהן אינו קיים בשום פרח המוכר לאדם. תחליבי
הלחות של רובן יקרים. הן מבזבזות את כספי הוריהן או את כספן
המעט שלהן, בעיקר על תכשירי הצערה לעור. מכנסיהן זולים, נעליהן
עוד יותר. לאחת מהן נעליים יקרות מאוד, המייצרות יחסי קנאה
מדודים בינה לבין האחרות. יחסי הקנאה הללו לא מסכנים את בעלת
הנעליים היקרות בצורה ממשית. הן רוכשות לעצמן פריט ייחודי כל
אימת שהן מסוגלות לכך. מרבית הפריטים הייחודיים שלהן, מזוייפים
באיכות גבוהה. הן יודעות זאת, ומשתפות פעולה האחת עם הונאות
השנייה.

יום אחד, בעוד זמן לא רב, ייכנסו לכיתות מעופשות, עמוסות ילדים
מורעבי תשומת לב, ילדים שימררו את חייהן עד כמה שיוכלו. לעולם
לא יבינו שהן עשויות להימנע מהשגרה הנוראית שלהן בעזרת כמה
תכסיסים פשוטים, זולים, כנים. אף אחת מהן איננה מאמינה ברצינות
בקיומו של אלוהים, או של השטן. לעתים, כשהן מתקלחות בדירותיהן
המעוקרות, הן מתפללות תחת שטף המים החמים. ריח הסבון הנשטף
במים נטולי האבן מסייע להן להשתחרר מעט. לעולם אינן מרשות
לעצמן להפיץ ריח רע מפיותיהן. נקבי הגוף שלהן מטופלים בתדירות
גבוהות. אין הן מאזינות לתקליטים העשויים לייצר ספק כלשהוא,
זעיר ככל שיהיה, בשגרת הקופסה ההכרחית שלהן. אין הן מטילות ספק
באשר לחיוניות הציות שלהן.

הן קמות ממקומן. הדרך בה הן מברכות אחת את השנייה לשלום מסגירה
כל אחת מהן בדרכה שלה. בטנותיהן, על צורותיהם המשתנות, הן
בעלות קוטר אחיד. היחידה ביניהן ששוקלת הרבה יותר מהאחרות
יודעת זאת. בעוד עשר שנים תחלוק את חווייתה כאישה הצעירה השמנה
שהיא עם מטפלת רזה, שתבוז לה על כך. היא תחוש בבוז הצבור ממפגש
למפגש, תניח שעליה לקבל זאת, היא לא תאמר דבר. המטפלת תדע היטב
כיצד לשדר קבלה מזויפת כדי שלא תוכל לעלות עליה לעולם. בהחלט
אפשרי ששתיהן יתאבדו בסמיכות אחת לשנייה, בהפרשים של שבוע עד
שנתיים.

הנערה הגמלונית בוחנת את בגדי חברותיה לפני פרידה, היא אוחזת
בשולי החצאית של אחת מהן. היא מחייכת חיוך צבוע, וקורעת קרע
זעיר בחצאית כשחברתה אינה מביטה. מאוחר יותר, תביט קרועת
החצאית בחצאיתה בעיניים לא מאמינות, מול ראי גדול, בעל מסגרת
הגונה. היא תדע מי אחראית לקרע החצאית, אולם היא לא תעז להודות
בכך. ידיה ירעדו. גם שיניה. בפעם הבאה שתפגוש בגמלונית שקרעה
את שמלתה, תחייך לעומתה חיוך גדול, חושף שיניים, רעבתני. את
חצאיתה הקרועה תלבש עוד פעמים רבות. מפעם לפעם ייתוספו קרעים
נוספים, בלתי מורגשים, לחצאיתה. כך יהיה גם בחצאיותיה האחרות,
אלה שהיא מחבבת במיוחד. יום אחד יהיו כל הבגדים האהובים עליה
מחוררים חורי קנאה זעירים, מורגשים, אלימים.

הן יהיו מורות בינוניות, בזמנן. כמה מהן יתעלו ויהפכו לנשות
חינוך מרשימות. אף אחת מהן לא תעז לומר לילדים אתם תעבוד עד
כמה הייתה רוצה להיות במקום אחר. אף אחת מהן אינה רוצה באמת
להיות במקום אחר. כולן חולמות על אותן חופשות, אותן הימלטויות
זוגיות לא מועילות, אלימות ומצמיאות, שאליהן ייגררו בלי רצועה,
לשני שבועות תמימים בחודשים החמים בשנה, כל אחת בתורה. רבות
מהן ישקלו לרצוח את הגברים אתם הן חיות, את הילדים שיילדו
ויגדלו בלי רצון, את אמותיהן שלהן. הגמלונית תנתח את גבה
העקום, שיתיישר רק מעט. הן יסבלו סבל רב כשיתבגרו.

בתיהן יאובזרו במיטב אמצעי הבטיחות, לרווחת ילדיהן, שבכל מקרה
יינזקו בצורה לא קטלנית, אבל טורדנית מספיק, לאחר שיתחבו את
זרועותיהם הקצרות למקומות חשוכים, טעוני חשמל, נעוצי מסמרים
בולטים, מה שלא יהיה. לבסוף בתיהן ייראו בדיוק כמו שירצו. הישג
זה יגרה את נפשן לתקופה קצרה, משכנעת, בה ירשו לעצמן להירדם
מול מקלט הטלוויזיה אחרי גמיאת כמה כוסות יין. סימני
אלכוהוליזם זעירים יובחנו על ידי מי שיכיר אותן מקרוב. לעולם
לא יהפכו לאלכוהוליסטיות מוחלטות, תמיד ייחשקו במידת מה על ידי
בני הזוג שלהן, שיתבעו חשק מיני לפני הכול. לפני האמהות, לפני
הארוחה החמה, לפני שהן מעיזות לחשוב על כל דבר אחר. הן יקראו
כמה ספרי עזרה עצמית שימאיסו את החיים עליהן במידה מתקבלת על
הדעת.

יום אחד יונחו בבורות קבורה סדרתיים, כמה מהן ייקברו זאת ליד
זאת במקרה, ללא כוונת מכוון. הימים האחרונים שלפני מותן ייראו
להן כבזבוז זמן מוחלט. בעלי הזוג שלהן ימותו לפניהן. המוות
המוקדם לא נחים אותן. מייד עם מותם של בני הזוג שלהן, יפדו את
דמי ביטוח החיים המלאים ויפקידו אותן בחשבון בנק סטטי, בטוח.
הכסף לא יעניין אותן, ולא משום שאין הן חמדניות. הן תהיינה
חמדניות בדיוק כמו כל יצור אנושי סביר אחר. מותן ישפיע על
צאצאיהן השפעה מוגבלת, מנומקת, מוסברת היטב. עם סיום טקס
הקבורה יינשאו כמה מילים לזכרן על ידי מי שיהיו אז חבריהן
הטובים ביותר. נאומי המוות האלה לא יעשו חסד עם חייהן, עם מי
שהיו, גם לא יגרעו מאלה מאומה. הן ימותו לבדן, עייפות, מנוקבות
נשימה, סלחניות.

זכרן לא יימוג מאתנו כל כך מהר. שבועיים שלמים יחלפו לפני
שנהיה מסוגלים להבין את גודלו הבינוני של האסון. גופותינו
הצמאים, נפשותינו המסוכסכות בלעדיהן, לא יוותרו לנו כל כך מהר.
התשוקה האינטליגנטית העוטפת אותנו, שמקורה בהן, לא תאפשר לנו
לדרוס את כל קיומן בגיבוב כמה שורות ידעניות יהירות, מבוזבזות,
בזות. בתום השבועיים הראשונים, כשיתחיל הצער את התלבשותו
האינסופית, כאותה אהובה לא החלטית המתקשה ללבוש בגד אחד לאורך
יומיים רצופים, יובהרו לנו כמה דברים. חוש הריח שלנו יחזור,
כלבי ומטושטש מקנאה שטחית במוות, אותו המוות הזקוף אליו תברחו
מאתנו, אחרי הכול.

לא יידרש מאתנו חשבון נפש נוקב במיוחד. נוכל לחיות זמן רב אחרי
שתומתו על ידי הרצונות הלא נאמרים שלנו, תוכניות הטלוויזיה
שלנו יהפכו מעניינות הרבה יותר, כל פעולה שנפעל תתקיים למעננו,
ללא התחשבות בכן, בילדינו המשותפים, בזכרכן הטרי. אישה חדשה
תמצא את דרכה לעולמנו, לחיינו, למיטתנו שלנו, בני הזוג הזמניים
שלכן. בחייכן נמתיק הכול, את מגרעותינו, שייראו נוטפות דבש
סמיך ומפתה תחת המיץ העכור והריחני שהמגרעות הללו הן באמת.
לעולם לא תסלחו לנו על כך. זה לא יעניין אותנו, אלא אם כן זה
יסכן את סיכויינו המועטים ממילא לשכב עם חברותיכן הטובות כמתנת
ניחומים מדוייקת, מכויילת לגמרי. איננו מעוניינים במחילה שלכן.
היא מסכנת אותנו, ומחלישה את עצמת הזכרון של רוחכן החיה
בתוכנו, ההולכת ומתדלדלת בכל מקרה.

אתן עומדות יחד כעת, צעירות, לא נשואות לנו עדיין, להם. המדשאה
מבליטה את צבעי השיער המגוונים שלכן, את פסי השיזוף המסתוריים
שלכן, את החולצות המושלכות ברישול מדוייק מדי על גופותיכן.
זבובים אחדים מעופפים סביבכן כטייסי קרב סבלניים, מטורפים,
שאינם חוששים מן המוות המוחץ הממתין להם מידיכן, מציפורניכן
המאורכות, מריח התחליב העורי שיסיים את חיי החרק שלהם. לעת עתה
אתן מסתפקות באנפופים מקריים, עדיין משוחחות בקול גדול, נעות
על מקומכן מדי פעם, בוטשות את הדשא באדישות. אחת מכן מביטה מדי
פעם סביב, מחפשת אחרי עיניים מזיקות או מועילות, זוג עיניים
אחד הוא כל מה שהכרחי לכן, בבחינת תכשיר אנטי הזדקנות יעיל
במיוחד, ממכר, רעבתני. העיניים המביטות בכן משרתות אתכן בכל
מקרה, בין אם הן עיני הטורף הרעות, המוכשרות, או שהן עיני
הרועה הטוב הממתין לכן, שתשובו אל מתחם המחיה הקבוע שלכן, על
כל יתרונותיו המצמיתים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עדיף להיות חכם,
יפה, ועשיר מאשר
טיפש, מכוער
ועני.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/1/09 19:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אגם ענקית

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה