דפקתי על הדלת. כל הזמן הזה לא יכולתי להפסיק לקוות שלא תחשוב
שאני ממש מכוער. עכשיו נראיתי יחסית טוב. עם החליפה השחורה
שלבשתי, והבושם ששמתי. אוויר דצמבר האוסטרי מסביבי הריח נפלא,
וכך גם אני נראיתי.
מולי פתחה אנה את הדלת. "אדולף! אתה נראה נפלא! אני כמעט מוכנה
לצאת" אחרי חודש שהייתי מאוהב בטירוף אחרי אנה לבנמן, הצלחתי
להזמין אותה לצאת. "בוא, שב בינתיים" אמרה לי אימה. התיישבתי
על כיסא מרופד והסתכלתי על הבית. על אדן החלון ניצבה לה
חנוכייה עם חמישה נרות דולקים בה. אנה יצאה עם שמלה יפיפיה
ואמרה "אני מוכנה". יצאנו למסעדה קטנה בשם "איינה קלאיינה מיל"
- ארוחה קטנה. אנה הזמינה שרימפס, ואני לעומתה הזמנתי בשר עגל.
יין עוד לא היה, כי גיל 16 עוד גיל צעיר מדי לשתות באיזורים
האלה. אנה ואני דיברנו על כל מיני דברים, דיברנו על פוליטיקה,
דיברנו על הקייזר, דיברנו על מה הולך עם הרוסים ועל יחסי
הצאר-קייזר. דיברנו על אמריקה והעולם החדש ועל היחסים עם
בריטניה. ומעבר להכל גם דיברנו על חיי היומיום. אני עצמי לא
הייתי עשיר, אבי אלויס מת לפני שנתיים בערך והוא היה רק עוזר
מפקח או משהו כזה... דיברנו גם על זה.
אחרי כשעתיים החזרתי אותה לביתה והיא אף נישקה אותי ללילה
טוב.
המשכנו לצאת כשבועיים, עד שהגעתי אליה בליל הסילבסטר. עליתי
לחדרה בביתה ופתחתי את הדלת. המראה שתפס אותי הימם אותי והבהיל
אותי. אנה ישבה על המיטה, מחובקת בזרועותיו של הנס, וזורעת
עליו נשיקות. היא פתאום שמה לב אליי ואני התחלתי לצאת מהבית.
"אדולף! חכה!" אני לא הסתכלתי לאחור, עד שהגעתי לקצה הרחוב, שם
היא תפסה אותי "אדולף, אתה לא מבין. הנס הוא... הוא... הוא בן
אדם שרוצה משהו וינסה להשיג אותו. הנס הוא בן אדם פוליטי והוא
רוצה לעזור ולעלות לארץ ישראל עוד כמה שנים". התחלתי להסתובב
עוד פעם. "הוא רוצה לעלות לארץ ישראל ואולי סוף סוף תקום שם
מדינה סוציאליסטית!" הסתובבתי אליה "מה אכפת לי?!" היא נבהלה
קצת מהרעמה שלי "אדולף, הרי דיברנו על כך, אמרת שאפילו היית
מתגייר ועולה איתי למדינה". "איתך אנה. איתך". "אני לא יכולה
להיות איתך אדולף, פשוט לא יכולה..." היא הסתובבה והתחילה
לחזור לבית שלה. תפסתי אותה וזרקתי אותה על הרצפה. "הייתי מוכן
להפוך את הדת שלי בשבילך, חזירה יהודייה מטונפת!". "אדולף,
די!" בעטתי בה, וזה הרגיש טוב. "בשביל זה אתם באים למדינות
המפותחות שלנו? כדי להרוס אותנו? אתם כולכם דבר מחריד ואני
שונא אותך אנה, אותך ואת כל העם שלך!" המשכתי לבעוט בה, עד
שהפסיקה לבכות וכבר לא שמעתי אותה. לקחתי אותה וזרקתי את הגוף
שלה לפח אשפה גדול.