קר הערב,
הרגליים שלי כבדות יותר משהיו אי פעם.
הדרכים מתישות אותי.

עיניי משוטטות,
אם רק אמצא מקום לעצור בו,
לבלות בו את רגע המנוחה המיוחל,
למצוא בו מרגוע.

השדרה שוממת ,השדרה ישנה,
אין כל צליל מלבד קול נשיפות הרוח ותנודות ענפי העצים.
הגעתי לסף כוחותיי.
אעצור בספסל הזה,
אנוח עליו קצת.

מניחה את ישבני על ספסל העץ,
מתקשה ביישור הרגליים,
נשימותיי כבדות,
מאמץ בלתי נלאה שחוזר על עצמו במרווחים קטנים.

הרמתי את ראשי בכוחותיי האחרונים,
עיניי מתקשות לראות בברור.
אל אלוהים מה זה שם?

מגרדת בעיניי , מתאמצת לראות בברור,
ראייתי המטושטשת מתבהרת אט אט,
קווי המטהר אינם מטושטשים עוד

צבע לבן בוהק נגלה לפני
מדיף אור צחור
צבעו עוצמתי ויחד עם זאת עדין ומלטף
עיניי נתקפו תאבון


ולפתע ענן האור מקבל צורה
זוהי שמלת כלולות
עומדת לתצוגה בחלון ראווה

מסביבה נורות קטנות,
אורם חם
קירות התצוגה עטופים בשטיחי משי ארגמן
והבד נראה רך כל כך
האור מחמיא לתחושה ואני במעט ויכולה לחוש בה

בשובל הארוך
בכתפיות הדקות עשויות תחרה
אני קרבה אל חלון הראוה
מצמידה את ידיי
וכמו מלטפת את השמלה

אני כמעט ואוחזת בה
היא  קרובה כלכך
ההבדל ניכר
אני מבחינה בו מיד
ידי יבשות ציפורני שחורות חלקם אף מדממות

והשמלה
נקייה
לא רבב

כל מה שנותר לי הוא לדמיין
לדמיין את תחושת רכות הבד כשנצמד אל עורי
את ידי מחליקות לאורכו
את תחושת הניקיון


בחורה רבת מזל תהייה זו שתזכה בה
היא זו שגבר אוהב ישן במיטתה
סדיניה מדיפים ריח סבון,אוכל חם בבטנה
משפחה
לו הייתי זו
זו שיד גבר אהוב מרעיפה עליה ביטחון

אוחזת במותניה
ממלאה אותה בתחושת אחדות
אלו הם בעלי הייחולים
אלו הם המצפים להמשך חייהם
לקירות מלאי צחוק
לאהבה

אם רק אוכל ללבוש את השמלה לרגע אחד
להתבונן במראה ולחוש את אותו רגש מיוחל
אם רק אוכל לרקוד לרגע
ששמלתי תתנופף סביב
להיות זו
אם רק אוכל


אולי אשן לצידה?
אולי אירדם למרגלותיה?
בקרבת חלום


יהיה נכון לחזור אל מקומי בשדרה למצוא מקום מחסה
שיננתי את שם הרחוב את הדרך אל החנות
חקקתי בזיכרוני את צבע הדלת
ואת צבע המשקוף בכדי שאוכל לזהותה מרחוק מקרוב ובכל רגע נתון


הרי
אחזור אליה בבוקר

המשכתי ללכת ולאחר מספר רגעים מצאתי קופסת קרטון
בדיוק בגודל שלי
ונייר עיתון זרוק לידה
נכנסתי אל הקופסא פרשתי את נייר העיתון
כיסיתי את גופי הנחתי את ראשי על זרועי
ועצמתי את עיניי

אחלום עלייה
התעוררתי בתחושת בהלה גדולה
הרגשתי חבטה בישבני
נתקפתי חרדה
פקחתי את עיניי במהירות וכל מה שראיתי היה

נעליים
בכל הסוגים ובכל הצבעים
רצים וצועדים במהירות

לעיתים אף בועטים בקופסא שלי
בביתי ללילה

אין אדם אחד ששם לב לקיומי
נעמדתי וניסיתי ליישר את גבי
נתקפתי כאבים ובכל רגע כמה רגעים חשתי באדם חדש שנתקע בי ללא
כוונה
כאילו לא הייתי שם
לחלוטין שקופה


נזכרתי בשמלתי המיוחלת
רצתי בכל כוחי אל פינת הרחוב
הדלת אדומה המשקוף כחול
ולצד ימין
השמלה שלי

נרגעתי וניסיתי לסדר את נשימתי
התיישבתי על הספסל ובהיתי בה
בהייה עמוקה
הרגשתי טוב עכשיו שהייתה מולי

יישרתי את רגליי התיישבתי בתנוחה נוחה ומבטי החל לעקוב אחריה
מתחילתה ועד סופה
בתפרים העולים בתחרה ו

לפתע עצרה מכונית שחורה בוהקת כחדשה מול חלון הראווה
כלי הרכב השחור הסתיר לי את הנוף
וייחלתי שיזוז

זוג צעיר יצר ממנו
היא הייתה יפה
וידו חיבקה את מותנייה
קמתי מהספסל ועמדתי על קצות אצבעותיי בכדי לראות את המתרחש
לא ראיתי כלום
ראייתי נחסמה
עליתי על הספסל עמדתי עליו וכל הולכי הרגל נעמדו והסתכלו עלי
לא ייחסתי להם חשיבות רבה
הרמתי את ראשי מעלה מעלה מתחתי את גופי ככל שיכולתי
ואז סוף כל סוף ראיתי
ראיתי את המתרחש


הזוג הצעיר יצא מן החנות
כשמלתי בידם
נכנסו למכונית ויצאו משם