זו היתה לי הפעם הראשונה.
הפעם הראשונה שהבאת לי נשיקה, שחייכת אלי ורק אלי והיינו שנינו
יחד לבד.
זאת היתה לי הפעם הראשונה שאהבתי, שחוויתי עוצמה.
כשבאת אלי ונגעת לאט... כשאהבנו כמו בסרטים, בטירוף אהבנו זה
לעולם לא נגמר.
כשדיברנו עד אמצע הלילה ושהתקשרת אלי סתם לשאול מה נשמע...
אך כל זה היה רק בהתחלה ומיד אחרי כן באה הבדידות. לא עזבת
אותי - עזבת אותנו. פשוט נעלמת אבל המשכת לאהוב.
הפעם הראשונה שהתאכזבתי כל כך היתה ממך, זאת היתה הפעם שאמרת
לי שלא נוכל להיות אבל שתמיד בלב שלך נהייה. זאת היתה הפעם
שממנה הפכתי לשיכורה ומנוצלת.
אחרי זה היית מתקשר לפעמים כשרצית ומזמין אותי אליך. היינו
אוהבים לשעה אחת ואז שוב כאילו לא מכירים. הרגשתי שליבי נשבר,
נקרעתי מבפנים.
כמו זונה הרגשתי, כל כך מלוכלכת.
וככה המשיך המשחק שלך וכל פעם אמרתי לעצמי שאני לא אפול שוב
במשחק שלך אבל כל פעם נפלתי מחדש עם המון רגשות אשמה ושנאה
עצמית.
אף פעם לא הסברת את עצמך, אני פשוט קיבלתי הכל.
איך אוכל לשכוח את שהיינו ביחד, איך שנגענו, איך שהתנשקנו.
איך אוכל להפסיק לאהוב אותך?
להתגבר ולעבור למישהו אחר.
ואז תפסתי אומץ ולאט לאט התרחקתי.
זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותך ולנצח לא אשכח.
הכאב נשאר בתוכי אבל אתה לא.