תמיד רצית שאכתוב עלייך סיפור.
קינאת.
"למה עליה כתבת סיפור? ולמה על ההיא? ועליה? אני לא ראויה
לסיפור?" בכית שוב ושוב.
ניסיתי להסביר לך שלסיפורים שלי אין סופים טובים. אני כותב על
דברים שנגמרים, על פרידות, על מוות, לא על חיוך מדהים ועל אושר
שגואה בלב.

תמיד רצית שאהיה רק שלך. הבטחתי לך, אף פעם לא ארצה להיות עם
אחרת! אף פעם! אנחנו ביחד לנצח. תמיד אוהב רק אותך.
לא האמנת.
לא האמנת גם כשנשבעתי, גם כשנשברתי, גם כשבכיתי.

מרוב שרצית שאהיה רק שלך, אני כבר לא. אבל לפחות עכשיו יש לך
סיפור.

את מרוצה?

(30/8/2000)