בין הקת,
ללחי הנוגעת -
לא נוגעת בה.
פס אויר,
שובל חמצן.
רק הוא מרגיש,
את אשר הנני.
כל חיי הייתי בעצם
קו סליחה עגום
הנופל למחילות צרות.
מבקש מחילות, והן באות,
כמו כוונו על אוטומטי [ונכון שאסור,]
ובהחלט נותר דבר,
או סוג של געגוע.
בין מחסום על פיו של כלב,
למחסום שאומר הפרדה,
אלפי רעולי פנים,
נתקלים במורעלים.
רק רגעי השקט האלו,
יודעים להכיל אותי.
ואני יודעת לשתוק בהם,
כי רק דממה למדתי מאחרים.