מקום לנחמה
בסיגריה מעושנת
שמספק בחור
מכור

מקום למחשבות
אני
בין כתלי המוסד העייף
לא מוצאת מקום
דוהה אל הקירות

בית על ההר
בשכונה תחתית

אין לי מין
ולא אהבה
ונדמה לי ששוב פספסתי
את החיים ההם
שחשבתי
וזה כמעט מצחיק עכשיו.




עם בוא האביב תמה האהבה
והימים שלנו ספורים אהוב
אני יודעת

אני נגמרת פה בעיר כבר לא זרה
השינויים מביאים אובדן
וחוסר זהות

אתה כבר לא תכיר אותי כשאחזור
אתה דוהה אצלי



אנחות ממלאות את החלל
אין להן מענה והן נבלעות בריק
העצבות הזו
אין לה שותף
והיא נטמעת בתוכי
כמו אז כן עכשיו.