אתה תמיד כאן, עומד על מפתן הדלת, מסתכל, מעכל ושותק, לפעמים צוחק. לא עוד קינה טיפוסית, כן, ככה טוב שנגמר, אבל עדיין הגעגוע, מכל פינה תוקף. מהנשְיקה של הלחם - לעט החורט על הנייר, מארוחה משפחתית - לשיעור הנדסה. אבל אני יודע שאתה תמיד תהיה שם, על מפתן הדלת, מסתכל מעכל ושותק, כבר לא צוחק. בעליה לתורה, במסיבת הסיום, בחתונה, ולא, לא באדמה. |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|