עומד על מפתן הדלת,
מסתכל, מעכל ושותק,
לפעמים צוחק.
לא עוד קינה טיפוסית,
כן, ככה טוב שנגמר,
אבל עדיין הגעגוע,
מכל פינה תוקף.
מהנשְיקה של הלחם - לעט החורט על הנייר,
מארוחה משפחתית - לשיעור הנדסה.
אבל אני יודע שאתה תמיד תהיה שם,
על מפתן הדלת,
מסתכל מעכל ושותק,
כבר לא צוחק.
בעליה לתורה,
במסיבת הסיום,
בחתונה,
ולא, לא באדמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|