אתה תמיד כאן,
עומד על מפתן הדלת,
מסתכל, מעכל ושותק,
לפעמים צוחק.
לא עוד קינה טיפוסית,
כן, ככה טוב שנגמר,
אבל עדיין הגעגוע,
מכל פינה תוקף.
מהנשְיקה של הלחם - לעט החורט על הנייר,
מארוחה משפחתית - לשיעור הנדסה.
אבל אני יודע שאתה תמיד תהיה שם,
על מפתן הדלת,
מסתכל מעכל ושותק,
כבר לא צוחק.
בעליה לתורה,
במסיבת הסיום,
בחתונה,
ולא, לא באדמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.