לובינג קרסטפולן / הפינה הקטנה |
מחשבותיי נשפכות על הכר לצידי.
תקתוק מתיישב לו על אחת הקירות
יחד עם המרקע המרצד ברחשי לחישות.
ציפורים נודדות מעל ראשי,
צפון או דרום
לא יודעות הן לאן.
היום או שלשום
כמעט איבדו תקוותן.
פעם. מזמן.
האובדים, השבים, הנוכחים וכל השאר
מצאו פינתם ביקום הקטן
ואולי אף לרגע
היססו בבחירה
אילו יכלו,
מה היו לוקחים חזרה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|