הד צווחת התן קורע
חור בעור השקט
אות שכל שומעה ידע:
עת לנחם עלמה נשנקת

ושני הציידים כעת
חגים סביב עצמם
כל אחד וסיפורו,
אם חיה ואם אדם
ורגלי האבוקה כושלות
על שביל העלטה
מגישות את הקרבן
וצופות בבעתה

מי ידע לצפות שבקע
יצלק פני סכר דק
מי ידע לשמור את פיו
חתום מול קודש מפורק
מי זימר לך אז בלילה
ועירום פסע אליך
על כל ארבע כפותיו
ללקק את דמעותיך

והזר אשר נישק לך
מי ידע את סיפורו
אם חיה ואם אדם
אם צייד או יריבו
מי רואה אל תוך הלילה
ושומר את סודותיך
מי זוכר את אהובך
מי זוכר את דמעותיך?