עבר זמן מה ואתה עדיין בתודעה
חרטת את עצמך במקום שאליו אני לא מצליחה לגרד אותך ממני ככל
שאני מנסה אתה כמו תולעת שאוכלת אותי מבפנים.

מסתכלת אחורה כדי למצא משהו חיובי ולא מוצאת חושבת אולי אם
אנסה בכל כוחי לראות אותך באור אחר אולי אצליח לתפוס ולהעיף
אותך בכוח.

אתה בא בהפתעה כשאני לא רוצה ולא מוכנה, פתאום "כססכסס" כרסום
שכזה שאני שומעת במוחי כמו מטורפת מרגישה, מחפשת איך נכנסת לשם
שוב כדי לסתום את החור הזה ולא לתת לך להכנס שוב כדי לנגוס.

מה שיש בי עכשיו אני מחדשת כל יום, לא להשאיר סימן למה שהיתי
פעם, לא רוצה שעוד תולעת תחדור לי למקום שאני לא יכולה להגיע
אליו

חושבת לעצמי האם אני היחידה? אולי גם אתה חושב כך לפעמים?
רוצה לחשוב ככה כדי לא להרגיש היחידה ולרצות לקלף לי את העור
מרוב גועל.

גועל מעצמי, הדחף שלי לחשוב עליך למרות שאני לא רוצה, בתודעה
שלי לא הסתלקת, נמצא מישהו אחר עכשיו, מישהו שנכנס בדלת
הקידמית כי הכנסתי אותו ולא דרך חור מסוים שלא נאטם עקב חוסר
אמצעים או אולי אמצעים מוגבלים שלי לעצמי.

אני לא אוהבת אותך. אתה לא שלי .
אז למה אתה לא עוזב אותי כבר!?