יריות בגבו,
ניקבו חורים בלבנו.
הוא לא יצחק יותר.
ואנחנו לא נחדל מבכיינו.
פרחים מתחלפים בכיכר.
טקסים, נואמים ומיתממים.
הרבה זמן עבר.
הוא לא יצחק יותר.
האם משהו עוד נותר?
גלים של הנצחה,
ואין מנצחים.
מצבורי זיכרונות,
אך נוטים כבר לשכוח.
הוא לא יצחק יותר.
אבדן הדרך, איבוד הכוח.
בגבו ירו. בלבנו פגעו,
והחור עודנו מדמם.
הוא לא יצחק יותר.
והרוב שותק... הרוב הדומם.
לראשונה המגירה שלי נשלפת, אולי מוטב לומר נפתחת. אמנם לא
הייתי בכיכר באותו ערב מר ונמהר, אך אותו אני זוכר. שלום חבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.