באותו יום היא דווקא לא נהגה מהר.
היא הסתכלה במראה וראתה רק את הבלונים
ודרכם אור שנראה רחוק.
רחוק מספיק כדי שתוכל לעבור נתיב.
היא הסתכלה במראה הצדדית,והחליטה לעבור נתיב.
זה היה בגלל הבלונים...
הם לא היו קשורים ויצאו אחד אחד דרך שברי זכוכית
של החלון האחורי. הם היו חופשיים.
כל מה שיכלה לחשוב עליו זה איך השוטרים מגיעים למסיבת יום
ההולדת של אבא שלה ואומרים שלא הצליחו לתפוס את כל הבלונים.
מאחוריה השתרר פקק ארוך, היא לא האמינה כמה מהר הוא נוצר.
הרי היא חסמה רק נתיב אחד.
בטח הם יכעסו נורא ששוב היא מאחרת ויאלצו להתחיל בגללה.
כבר פעם שניה שאבא יצטרך לחגוג בגללה בבית חולים את יום ההולדת
שלו.
אם האוטו היה מתניע היא הייתה ממשיכה לנסוע כאילו כלום, מנערת
מעליה את הזכוכית, מנקה את טיפות הדם מהחולצה.
זה היה בגלל הבלונים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.