(אורין אביבי ליטל כהן)

רחוק, רחוק
כשטיפסנו ביחד על ההר,
פחדנו שניפול.
קרוב, קרוב
כשנשקנו
אני לך
ואתה לי,
פחדנו שהנשיקה הזאת לא תגמר לעולם.
וכך באמצע
כשנגחנו במטרה
היא פשוט התפספסה.
ואתמול כשגנחנו במיטה,
פשוט גמרנו בדמעות.
לא יכולה להצביע על מה שקורע אותנו.
על הנקודה שלא מאפשרת
לי ולך לצמוח ולפרוח בעולם.
בעולם שכולו נשר אחד גדול.
כשהייתי קטנה לא תיארתי לעצמי
שיש כ"כ הרבה נשרים בשמיים.
ולמרות שאני ילדה טובה,
פשוט לא רציתי להכיר
את העולם הזה שכולו אי שפיות ניצחית.
אך בעל כורחי הכרתי.
וכעת נותר לי דבר אחד
להתמודד עם הבלתי צפוי.
לרוץ כל בוקר על-מנת
שבלילה אוכל לישון בשקט.

באהבה לכולם, לכל מנויי במה חדשה - משוררים אלמונים.
כמוני-כמוכם - משוררת אלמונית בהתהוות.
בתודה אורין אביב ליטל.