|
הלכתי בשכונה שלנו
לאסוף כובעים.
ראיתי ילד קטן
יושב עם כובע.
הוא ישב על ספסל קטן
בפינה של הפארק
ועל ראשו חבש כובע.
הלכתי בשכונה שלנו
לאסוף כובעים.
אותו הכובע הראשון
לא מש מזכרוני.
חשבתי על הילד.
מה הוא מרגיש?
האם הוא רואה את כל הכובעים...
הלכתי ברחוב ואספתי כובעים.
הם היו תועים,
הם נדדו עם הרוח
וחלפו בין ידיים עד ידי.
אבל הכובע שלו
מבין כל מה שראו עיניי
היה הכי מיוחד.
משהו שונה בו
משהו בו הזכיר לי אותי. |
|
|
דודו בא אלי
וביקש קצת קוק
אמרתי לו
דודינקה אתה
יודע שיש לי רק
גראס אז הוא
ביקש קצת גראס
אמרתי לו דודילה
אתה יודע שיש
יובש עכשיו גם
חורף וגם בלאגן
בגבול, אז הוא
שאל אם יש לי
כדורים,
הזדעזעתי אמרתי
לו דודו אני לא
מחזיק כימיקלים
דיברנו על זה
לא?
אז הוא ביקש
אקונומיקה
נתתי לו, אני לא
מסוגל לסבול
כימיקלים.
ד"ר מישה רוזנר
הרופא האישי שלי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.