זו רק פנטזיה ולא מציאות,
אני חייה ת'חיים,נגיד באיכות...
יש דברים שנקראים - בדיוק כמו חוט
השאלה: אולי כל זה סתם טעות,
במהירות האפשרית משנה הילוך,
מרגישה שניכנסת, למבוך חשוך
הולכת סחור סחור והפלנטה לא זזה
ובפנים מלחמות, בערך כמו בעזה
עייפות ריאליסטית נוחתת עליי
ה"בום" כה חזק ולא עומדת ב"היי"
רוצה להשאיר דברים מאחוריי,
כמו בלון מתפוצץ הכל בפניי,
שום דבר בחיים לא יותר מידי,
המרגש הוא אחר, אל תתוכחו איתי,די!
החודש מאי, התחיל מרגל שמאל -
בטוח לא פעם הספקתי ליפול
בעיניים לא דמעות, אלא חול -
שמטשטש ת'גבולות ומשתיל חשש,
נשכחה המילה הנפוצה "מרגש".
זה לא חיים זה עינוי, אתה חש?
לשתות אלכוהול, לשמוע שיר
זה עולם אומלל ולא אשיר
כמו עם גיר נכתב סיפור על הלוח
ואז נימחק,כי היה יותר מידי מלוח
תת מודע מסרב את התוכן להפנים
אתה נילחם עם עצמך יום-יום מבפנים
זה קרב דעות ולא באסטה בשוק
חבל שהרגשות באים איתך,הדוק הדוק
להיצטער זה לא טוב ואולי לא נכון
אך כל אחד רוצה להחזיק ביידיו ת'ניצחון!