בעוד הוא מתהלך כסוחב, סוחר בממון מהותו              
לכול הבא בדרך,
ודיבורו רק לו ניתן .
היא חיה בשקט צורם, ניצבת אל מול ההמון,
ונשמתה כסוד נשמרת
ברוח, מלכת הממון.
בעוד הוא קורא אל אבותיו,
מכונס אל זעקת  האל ונשמר ונזהר מהעורב
השחור
ידיד הרפש -ידיד הנפש.
היא כאבן מרה נשענת על פרפר בטנו,
בשיער זהוב ובעין  חדה
אוחזת
בחרב המציאות.
בעוד הוא נחבט שוב ושוב שוב אל תוך סלעי השוליים,
בייסורים  אהבתו
בפצעים הגלדתו
נוכח הוא לה.
בעוד היא כאש, מאכלת בשיערו
ולהיכן תלך?
עם לא אל עמקי החושך
עבות המסה
נסחפת בזרם אליו.
בעוד הוא ילד בגוף מזדקן מרקיב, נכנע אל הכלום
מחייך אל השקוף
בשיחי קוצים, בשדות שוטים.
בעוד היא עומדת מעל צריחי מצודתה
חדים, גבוהים, משקיפים אל המרחק...
לחש בין שיניה: אליי חזור.
בעוד הוא שכלו ככפור איום, קוטבי
נושא את משקל השבט
ליבו כתעתוע
צמא את כאביי אביו, את ציפורניי אימו.
בעוד היא פונה אל משכנות הכסף, כוחות מקיפים,
עונג ורצון
אושר אל
מול יגון,
כעס אל מול ניצחון.
בעוד הוא מביט, מציץ בה מתוך חורי הפנים
אורב בסמטאות רחוב חשוך
וממעל
מנורה זעירה מהבהבת.
בעוד היא מפריחה ניצוצות, מתנה מהשמש האדומה,
לבושה לעוד קרב
לעוד מלחמה
וילדו בבטנה.
בעוד הוא נותן היא לוקחת.
בעוד הוא כואב היא צורחת.
בעוד הוא מלבין היא צומחת.
בעוד הוא רוצה את השמיים לתת
מסתפקת היא במים.
בעוד הוא כמהה לגופה, היא ככוכב לכת
מנצנצת.
בעוד הוא כעיוור, היא העיניים.
בעוד היא כחיה,  הוא  לה  רועה