מתי הוא יבוא?
מציץ בשעון.  נו, אתה צריך לישון. מחר מגיע בוקר.
אם לא תתעשת מהר אתה לא תישן מספיק
ואז אתה יודע מה יקרה... יגיע הבוקר ולא תוכל לעשות את מה
שעושים כשיש בוקר.
אל תשתטה ותן למחשבות שלך לעוף
על מחר, מחרתיים ועל עוד שנתיים
כשיגיע אור.

אל תחשוב על הטעויות שעשית אתמול, לפני דקה,
ובכיתה ו'.  אל תציץ בשעון שוב כי זה רק מלחיץ אותך עוד יותר
אתה צריך שהוא יבוא כבר.  טוב, אולי רק עוד פעם אחת, רק כדי
לדעת כמה שעות נותרו.  מנוחה פה לא תקבל הרבה, גם לא מנוח, רק
צורות ודמיון שקודח במוח.
עזוב את החמודה שפגשת באוטובוס, היא לא רלוונטית כרגע, למרות
שכל מה שאתה חושב ביומיים האחרונים קשור אליה.  גם ככה אתה
יודע שלא יצא לך מזה כלום,
היה מציאותי - עדיף לישון.
למרות שלפעמים כיף לחלום עליה ועל ההיא שפגשת בצבא...
ועל זאת שפגשת ליד הפסנתר, שהעיניים הכחולות-ירוקות שלה עדיין
חקוקות אצלך בנפש
כמו חריטה עתיקה על אבן צור.
סתם, על זה שהכרית היא בעצם הראש שלה ואתה מלטף אותה קצת כדי
שהיא תרגיש את האצבעות שלך, ותחייך,  כי נחמד לה.
וברגע שאתה יודע שהחיוך נהפך קבוע, השרירים מתרפסים והיד שלה
מפסיקה לשחק לך בעדינות עם האצבעות -
אתה יודע שאתה יכול לנשק לה את הצוואר ברכות,
לעצום עיניים
ולישון.