אני הנערה ששכחת מאחור,
זאת ששוכנת עדיין בתחתית התת-מודע שלך.
בתנוחת עובר ומתפללת שתוציא אותי משם;
הרם אותי מהתחתית,
אמץ אותי אל המודע.

אני הילדה ששכחת לטפח,
זאת ששכחת לשמור עליה.
שרועה על רצפות מטונפות ברגליים שבורות
וכנפיים מרוטות,
אך לך אין מושג בילדות קטנות.

אני התינוקת ששכחת לגדל,
זאת שלא זכרת שנולדה;
בין מחשבותיך,
בין עיניך הצלולות מעיניי.
ואתה, חסר כל רצון.

אני היישות של אף-אחת,
היישות של אף-אחד.
אני הילדה השבורה.
הילדה ששברתם.
הילדה ששברה את עצמה.

אני הילדה ששכחת מאחור,
שנטשת לריק,
שצוללת ונסחפת ושוקעת
במרחבים עמוקים לאין ספור.
זאת שעכשיו מתפוגגת מרצונה ומשחררת אחיזה.

ונפרדת לשלום בחיוך ונשיקה דמועה.