לילה שחור של הרים בענן וירח בחצי התורן. ערפל נשפך על המרקם
הקהה, נצבע בירוק העמוק של הסבך, ונראה ממש כמו שכבת לקה זוהרת
וחלקה באור הירח שנראה הלילה כמו מוסיף לחשיכה.
השיחים בפסגות נעים ברוח, כל אחד בקצב וצורה שרק לו. הם נראים
כמו תלתלים שחורים בראש ההר.
גיא אל גיא נשפך ומתנפץ - זכר לים של לבה ועשן שגעשו פה
אי-פעם. הכול נראה פה מתאים, כמו פאזל, שכל פיסה מתחברת רק
לפיסות שמסביבה, והערפל מחליק הכול.
איזו אוירה יש פה... ממש מהאגדות. רגעים כאלה הם שלי לבד,
ולהסביר אותם לאחר זה בלתי-אפשרי. כל נשימה שואפת מהיופי וכל
מבט סופג סיפור. קשה לחשוב שרק 100 מ' ממני נמצאת גדר משובצת
מטעני הרג, ושהמקום הזה והאווירה יכולים להשתנות מקצה לקצה
בבום אחד. ואז גם החושך עצמו יעלם תחת פצצות התאורה. |
