אביב,


היום, בתאריך הזה, לפני כמה וכמה שנים, אתה נולדת.
ופעם, מישהו החליט שיום הלידה של כל אחד ואחת מאיתנו יצויין
בשמחה בכל שנה.
אז אני קופצת על ההזדמנות הזו וכותבת לך ברכת יום הולדת
ברכה ממני אלייך.

מזל טוב לך.

כן, אני יודעת שכל שנה אני כותבת לך ברכה ארוכה ומייגעת שבכלל
לא מגיעה אלייך,
וכן, אני יודעת שהשנה הזו יש לי פחות סיבות לכתוב לך משהו
אמיתי ואוהב.
כי הדרכים שלנו כמעט התפצלו השנה.
אבל שוב, כמו לאהבה ישנה, חזרתי אלייך ולדרכייך.

עברתי חודש אחד בלי לדבר עלייך ולשמוע אותך והבנתי שאני באמת,
שאני באמת לא יכולה.
כי כמוך? אין עוד אחד כמוך.
אתה עושה לי כל כך הרבה פעמים מה שכל כך הרבה אנשים רוצים
לעשות לאדם אחר אפילו רק לפעם אחת.
וזה מדהים, אתה יודע?
זה באמת מדהים.
אני לא יודעת איך אתה עושה את זה ככה שכל פעם שאני אשמע את
הקול שלך שר את המילים והמנגינות שלך אני אתרגש ואחווה אותך
מחדש, אבל אתה מצליח לעשות את זה.
ואתה עושה את זה כל כך טוב.
באמת.

אני יודעת שהשנה לא הייתי בהופעות שלך. אני יודעת שממש לא היה
לי חשק.
וכן, שמעתי אפילו את הדיסקים שלך פחות ופחות.
ואפילו וויתרתי על רכישת הדיסק החדש בהזדמנות הראשונה שהייתה
לי ואמרתי שאני אחכה עם זה מעט.
אבל, אני יודעת שאני לא יכולה בלעדייך.
איך אני אהיה אני בלי הבן אדם שהפך אותי להיות אני?

אביב,
תודה שבזכותך אני, זו אני.
תודה, כל כך תודה
על כל רגע שבו אתה יוצר את עצמך אל תוך חומר שיכול להגיע
לכולם.

אני רוצה לכתוב שאני אוהבת אותך.
אבל זה מפחיד, וגם קצת גדול עליי כרגע.

אבל אני בהחלט לא פחות מזה.

באהבה ענקית,
אהבה כזו שקשה להבין את העוצמה שלה ואת הסיבות אליה.
                                                           
            עדן.