מאשה לי / משהו קטן ומלנכולי |
כשהוא סוגר דלתות
אני מתמוגגת כעשן קטורת בחדר הסמוך
כדי לא להיות לו כואבת ומייללת שירי אהבה
סדוקים
מפטפטת רומנטיקה מהוהה.
כי בשירי-אהבה ובשירים-סתם
ניתן לראות ברור
שאהובי הוא שוקולד אסור.
אנו נוטשים זה את זו לאנחות (בקרן רחוב)
ואז שבים בריצת-אמוק,
בזרועות פרושות לכל עבר,
צוהלים זה אל זו הבטחות פרועות שיער.
בסוף נקיז דם רימונים לכדי ציור
ואהובי
תמיד הוא שוקולד אסור.
למעיין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|